ועוד יש להפליא הפלא ופלא, -

על מה ש"חסירי מדע" לומדים פירושו של ה"רעיא מהימנא" האמור, יש להתפלא פליאה שלישית, בנוסף לשתי הפליאות האמורות: א) מצד הענין שחלק מן התורה נקרא "עץ הדעת טוב ורע". ב) מצד זה שבהתאם לכך לא היה הלימוד בדיני איסור והיתר דוחה ענין התפלה שנוסד על פי סודות הזוהר ויחודים עליונים, והרי העובדה היא, שבאלה שתורתם אומנתם, דוחה הלימוד באיסור והיתר מצות התפלה, הרי בנוסף לשתי פליאות אלו, ישנה פליאה שלישית, כפי שיפרט להלן: איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה, כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין -

לצריכה הרגילה, אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהיה הפוסלין השחיטה, ופגימת הסכין, -

הפוסלת את השחיטה, וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט -

השוחט בלי שהיה ודרסה? וגם הסכין תהיה -

בטבע, בריאה -

בלי פגם ועומדת בלי פגימה לעולם? -

וכיוון שמושלל הדבר שכך יהיה בטבע - מן ההכרח הרי לדעת ההלכות כדי שהשחיטה לא תהיה פסולה, ועוד הרבה הלכות -

הקשורות בשחיטת הקרבנות וכו', חלב ודם ושאר אסורין, וגם -

הלכות טומאת המת יהיו צריכין -

הכהנים שיקריבו הקרבנות לידע, -

לדעת, כדכתיב: -

כמו שכתוב : "הנער בן מאה שנה ימות" , -

הרי על כל פנים יהיה ענין המיתה - וצריכים הרי לדעת דיני טומאת מת, וגם -

הלכות טומאת יולדת צריך לידע, כדכתיב: -

כמו שכתוב : "הרה ויולדת יחדו" , -

יהיו בין הנגאלים בגאולת משיח, אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת, -

כלומר, שלא יצטרכו לחכות תשעה חדשים להולדת ילד, אלא באותו יום שתתעבר, באותו יום גם תלד, ולאחר מכן יוולדו לאותה אשה עוד ילדים ביום אחר מאותה ביאה שממנה נולד הילד הראשון, אף-על-פי-כן דין איסור טמאתה לא ישתנה, -

הרי שיצטרכו לדעת דיני טומאת יולדת גם בזמן המשיח. מה שפירשנו "אם תלד אשה בכל יום", שהכוונה היא שבאותו יום שתתעבר, באותו יום תלד, הוא - כותב הרבי: "כפי' האריז"ל בלקוטי הש"ס (מילואים לתהלים להצ"צ קאפ' כ'. סד"ה גנתא) - דלא כפרש"י בשבת (ל, ב). וראה חדא"ג שם" - בהתאם לפירוש האריז"ל שמפרש מה שהגמרא אומרת בשבת (ל, ב) "עתידה אשה שתלד בכל יום", מפרש האריז"ל שהכוונה היא שזמן העיבור יהיה ביום אחד, במקום שעתה זמן העיבור הוא תשעה חדשים, כפי שהאריז"ל אומר ב"לקוטי הש"ס" (על שבת ל, ב), מובא ב"מילואים" לתהלים לה"צמח צדק" על פרק כ', ובסוף מאמר דיבור המתחיל "גנתא" (ביאורי הזוהר לה"צמח צדק" חלק ב' עמוד תתכז ואילך). ואין זה כפי שמפרש רש"י בשבת הפסוק "הרה וילדת יחדיו" (ממנו מביאה הגמרא את הראיה), שבאותו יום שתתעבר בילד חדש - באותו יום תלד ילד מעיבור קודם, וכפי שאומר שם "חדושי אגדות מהרש"א" שאי אפשר לומר שההריון והלידה של אותו ילד יהיו ביום אחד, שכן, אז אין ראיה ממה שהראה לתלמיד תרנגולת המולידה ביצים כל יום, שהרי גם בתרנגולת אין ההריון שהיא מתעברת מהזכר ולידת הביצה - באותו יום, אלא בין ההריון ללידת הביצה עוברים עשרים ואחד ימים, כמו שהגמרא אומרת בבכורות "תרנגולת לכ"א יום", מפרש רש"י שאחרי שהתרנגולת מתעברת מהזכר, משתהה הביצה להשלמתה, עשרים ואחד יום. ואילו האריז"ל אינו לומד כך פירוש הגמרא בשבת, אלא שהכוונה היא שההריון והלידה של אותו ולד הם ביום אחד. אגב, ה"צמח צדק" ב"מילואים" על תהלים (הנזכר לעיל) מביא ממדרש רבה פרשת נח (התחלת פרשה ל"ו), שכך היה לפני המבול, שבאותו יום שאשה התעברה, באותו יום גם ילדה. מה שרבנו הזקן מוסיף כאן, שזה יהיה "מביאה אחת", הכוונה מן (על ידי) ביאה אחת, על מה שישנם הרוצים לפרש, שהכוונה היא "מביאה אחת", שהיא מביאה קרבן אחד - כתב הרבי:" ?! עתה ראיתי שגם המעתיק לאנג' פי' כן! ומה זה שייך לנדו"ד? (ובפרט שזה דין גם עתה). ולדעתי הפי' "מן (ע"י) ביאה אחת" (ובזה גם מתורצת קושית החדא"ג)". - הרבי כותב אי אפשר ללמוד כך, שכן: איזו שייכות יש לכך לענינינו כאן? ובמיוחד שזה דין גם כיום (ולאו דוקא בזמן המשיח). אלא, לומד הרבי, שהכוונה היא "מביאה אחת" - מן ביאה אחת תלד ילד אחד ביום אחד, וילד שני ביום שני וכו'. והרבי מציין מהגמרא בנדה (כז, א) שמביאה אחת היתה לידה של שני ילדים כשבין לידה אחת לשניה עברו כמה וכמה ימים, כפי שהגמרא מביאה שם מקרה של שלשה חדשים שעברו בין הלידה של ילד אחד ללידה של הילד השני, למרות ששתי הלידות היו מביאה אחת. במה שרבנו הזקן מוסיף שזה יהיה מן ביאה אחת (אומר הרבי) תוקטן או תתורץ התמיה שהרי אין זה יכול להיות בכל יום, שכן אחרי לידה אחת באים הרי ימים רבים של איסור ביאה, הרי אין במילא שום לידה בכל הימים האלה שהם שבעה או ארבע עשרה פעמים יותר מאשר הימים שבהם ביאה מותרת, אך כשאומרים שזה יהיה מביאה אחת הרי מהביאה שהיתה בזמן ההיתר היו לאחר מכן כמה וכמה לידות בכמה וכמה ימים, וכפי שאכן כך הדבר בתרנגולת (מה שהגמרא מביאה דוגמה מתרנגולת), שלמרות שאחרי שנתעברה אין התרנגולת מקבלת זכר (בהתאם לרש"י בבכורות ח, ב בדיבור המתחיל "והא") אף על פי כן היא מולידה כמה וכמה ביצים בכמה וכמה ימים מן הביאה האחת של הזכר. ואין להאריך בדבר הפשוט ומפרסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים, -

שבכל הש"ס והמדרשים מפורסם, שבזמן המשיח יצטרכו לדעת הלכות איסור והיתר, טומאה וטהרה, להיפך מהמסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, דפריך

-

שמקשים "הלכתא למשיחא"? -

לשם מה צריכים לומר עכשיו הלכה שתהיה נוגעת רק כשמשיח יבוא? - הרי שעל כל פנים בזמן המשיח יצטרכו לדעת הלכה זו, ואליהו בא לפשט כל הספקות , ופרשה זו עתיד אליהו לדרשה כו' . ועוד אינו מובן, -

ב"רעיא מהימנא" האמור: מה שכתוב: "דלא יתפרנסון -

שלא יתפרנסו, תלמידי חכמים מעמי הארץ כו' -

שלכן "עץ הדעת טוב ורע" שהוא איסור והיתר וכו' לא ישלוט בבני ישראל, מפני שתלמידי חכמים לא יתפרנסו מעמי הארץ, ולא "מערב רב" דאכלין -

שאוכלים פסול טמא ואסור חס ושלום, [דהא גם בזמן בית שני לא היו -

תלמידי חכמים, מתפרנסין מעמי הארץ דאכלין -

שאוכלים פסול אסור חס ושלום שהרי תלמידי חכמים היו ] להם שדות וכרמים כעמי הארץ, -

ולא היו צריכים להזדקק לעמי הארץ לפרנסתם, ואפלו הכי -

ואף על פי כן, היו עוסקין בלמוד אסור והתר וטמאה וטהרה כל הזוגות -

של התנאים, שהיו בימי בית שני , והעמידו תלמידים -

בדינים אלה ובחלק זה של נגלה דתורה, לאלפים ורבבות , ולמוד -

חלק הנסתר -

שבתורה, היה בהסתר כו': -

הרי שהעובדה שאין תלמידי חכמים צריכים להזדקק לעמי הארץ לפרנסתם, אינה מהווה סיבה שבגללה לא צריכים חלילה ללימוד של דיני איסור והיתר, טומאה וטהרה.