והנה, המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסרי מדע, -

לאלה שחסרים ידע והבנה, שלימוד -

בתורה בעניני איסור והיתר וסדר טהרות -

בו נידונים דיני טומאה וטהרה, הוא מאילנא -

מעץ הדעת דטוב ורע - מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו, -

הענין מצד עצמו הוא פלא גדול, שנאמר שחלק בתורה נקרא "עץ הדעת טוב ורע", שהרי "עץ הדעת טוב ורע" מוסב על קליפת "נוגה" שבה מעורב טוב ורע, וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל, שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו -

חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים למחזיקים בה", ולא ספר הזהר לבד, -

נקרא "עץ חיים", כי אם התורה כולה, גם חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים", ובפרט ש -

ספר הזוהר היה גנוז בימיהם, -

הוא עדיין לא נתגלה אז, וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם -

היתה גלויה ליחידי סגולה, -

בלבד, ואף גם זאת -

גם ביחידי סגולה אלה, היה לימודם חכמת הקבלה בהצנע לכת ולא ברבים, כדאיתא -

כמו שאנו מוצאים בגמרא, וכמו שכתב האר"י ז"ל, דדוקא בדורות אלו האחרונים מתר ומצוה לגלות זאת החכמה, -

חכמת הקבלה ופנימיות התורה, ולא בדורות הראשונים, -

בכל האמור לעיל, כדאי לעיין בהקדמת רבי חיים ויטאל ל"שער ההקדמות", שנדפסה גם בתור הוספה (הוספה א') בקונטרס "עץ החיים" לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, בהוצאת "אוצר החסידים" (קה"ת), וכן - בהקדמת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע לקונטרס "עץ החיים" האמור. וגם רבי שמעון בן יוחאי אמר בזהר הקדוש שלא נתן רשות לגלות -

חכמת הקבלה, רק לו ולחבריו לבדם; ואף גם זאת פליאה נשגבה, דלפי זה -

בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שרק ספר הזוהר נקרא "עץ חיים" ואילו חלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת וטוב ורע", לא היה למוד -

דיני איסור והיתר, וכל שכן -

לימוד דיני ממונות, -

על סכסוכים כספיים בין אדם לחברו, לא היו דוחין מצות תפלה, שנתקנה על פי סודות הזהר ויחודים עליונים -

היחודים בשמות הקדושים וספירות העליונות, ליודעים, -

הסודות והיחודים, כרבי שמעון בן יוחאי וחבריו, -

שלהם נתגלו כל הסודות והיחודים שעליהם מבוסס ענין התפלה; וזה אינו, -

אלא, ענין לימוד דיני איסור והיתר, או אפילו הדינים של דיני ממונות, הרי דוחה ענין התפלה, כדאיתא -

כמובא בגמרא, דרבי שמעון בן יוחאי וחבריו וכל מי שתורתו אמנותו -

המתעסק רק בלימוד התורה, אין מפסיקין -

מלימוד תורה, לתפלה, ואפלו כשעוסקין ב -

לימוד דיני ממונות, כרב יהודה, דכולהו תנויי בנזיקין הוי, -

כל לימודו היה בסדר נזיקין, ואפלו הכי לא הוי מצלי -

לא היה מתפלל, כדי שלא להפסיק מלימודו, אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא, -

אלא משלשים יום לשלשים יום - כשהיה חוזר על לימודו, כדאיתא -

כמובא בגמרא, ובירושלמי פרק קמא -

פרק ראשון, דברכות סבירא ליה לרבי שמעון בן יוחאי, -

סובר רשב"י, דאפלו לקריאת שמע אין מפסיקין כי אם ממקרא, -

מתורה שבכתב מפסיקין לקריאת שמע, ולא ממשנה, -

תורה שבעל פה, דעדיפי -

המשנה עדיפה ממקרא לרבי שמעון בן יוחאי, ולא חלק בין -

לימוד סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות ל -

לימוד סדר נזיקין -

שנאמר שבלימוד שאר הסדרים לא יפסיקו ובלימוד סדר נזיקין - יפסיקו, אין רבי שמעון בן יוחאי מחלק כך, אלא לדעתו גם בלימוד סדר נזיקין לא מפסיקין אפילו לקריאת שמע, (ו -

אגב, הוא סותר דעת עצמו -

כפי שהוא עצמו סובר ברעיא מהימנא בכמה מקומות, דמשנה - בהשוואה למקרא, איהי -

היא, שפחה כו', והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא -

עדיפה, מקבלה, דאיהי -

הקבלה, היא "מטרוניתא" -

מלכה, ברעיא מהימנא שם, ותורה שבכתב הוא "מלכא" -

בחינת מלך, שהוא חשוב יותר מאשר "מטרוניתא" (מלכה) שהיא משנה; הרי, שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמקרא (תורה שבכתב) חשובה אפילו מקבלה ובודאי חשובה ממשנה, ואילו כאן יוצא שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמשנה חשובה ממקרא ואשר ממקרא מפסיקין לקריאת שמע וממשנה לא מפסיקין. ועל ענין "מלכא" אומר רבנו הזקן במוסגר (דהינו -

בחינת "מלכא" היא "יסוד אבא" המלבש ב"זעיר אנפין", כמו שכתב האר"י ז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותרוצים, -

שבהתאם ל"רעיא מהימנא" האמור, הם דמסטרא דרע -

מצד הרע ורוח הטומאה, -

הרי שלא רק במשניות ובהלכות עצמן - כי אם גם בפלפולים של הקושיות והתירוצים שבדינים, אשכחן ברבי שמעון בן יוחאי דעסק ביה טובא -

מוצאים אנו ברשב"י שעסק בהן רבות גם בהיותו במערה, -

למרות ששם לא היה נוגע לפסוק להלכה, ובפרט בדיני ממונות בין אדם לחברו? ואדרבה בזכות צער -

מהיותו מוחבא ב- המערה זכה לזה, כדאיתא -

כמובא בגמרא דאמר לרבי פנחס בן יאיר אכל -

על כל קושיא כ"ד פרוקי, -

תירוצים, ו -

רבי שמעון בן יוחאי אמר לו: "אלו לא ראיתני בכך כו'" -

אילו לא ראית אותי במצב זה של צער המערה לא הייתי זוכה ליכולת לענות על כל קושיא כל כך הרבה תירוצים; שכן, רק בזכות צער המערה זכה לעליונות זו בלימוד התורה, לפלפולים ולקושיות ולתירוצים, (וגם באמת, על כרחך -

מן ההכרח הרי לומר, ש עקר עסקיהם במערה היה תורת המשניות, ת"ר סדרי -

משניות, שהיה בימיהם עד רבנו הקדוש, -

שסידר המשניות בששה סדרים אך לפני זה היה אצלם שש מאות סדרים במשניות, דאלו ספר הזהר והתקונים היה יכול לגמר בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים). -

הרי שבודאי היו עסוקים כל הזמן בסדרי המשניות הרבים שהיו לפניהם, גם אמרו רבותינו ז"ל: "מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש-ברוך-הוא אלא ד' אמות של הלכה בלבד". -

שד' האמות של הלכה הן במקום בית המקדש, כיצד, איפוא, יכולים לומר, בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שהלימוד בהלכות איסור והיתר וכו' הוא ענין של "עץ הדעת טוב ורע" ?