שעל ידי הכונה נעשה לבוש נשמה, ועל ידי התורה -

נעשה לבוש רוח דרוח על ידי משנה דיצירה, -

על ידי לימוד המשנה שהיא ב"יצירה" נעשה לבוש רוח דרוח, ורוח דנשמה דבריאה על ידי הגמרא -

שגמרא היא ב"בריאה", הרי, שעל ידי תורה נעשה לבוש של "רוח", שהיא הרי "נברא"? יש לומר דהיינו דוקא על ידי תורת האדם -

שהוא לומד, בעולם הזה העולה למעלה, -

נעשה אז לבוש של תורה, כיוון שזה בא מהאדם שהוא נברא. אבל התלמוד עצמו שנתן בסיני -

כפי שהתורה ניתנה מלמעלה למטה, הוא בנשמה, -

שהיא אלקות, ולכן הוא -

לימוד ה"תלמוד", מברר הרוח, וכן במשנה דיצירה. -

שכפי שהיא ניתנת מלמעלה מסיני, היא בבחינת נשמה. ואף אם תמצי לומר, שגם הניתן מסיני -

מלמעלה למטה, הוא ברוח דבריאה-יצירה -

הרי זה, אבל, באופן כזה שאין זה שום מציאות של נברא, כי אם באופן של "שליח" שאיננו מציאות לעצמו, כי אם מציאותו היא כוח המשלח, כך שאין זה כמו מציאות הנברא של נבראים אחרים, ובלשון רבנו הזקן: הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה, אזי -

בשעת השליחות, נקרא בשם ה' ממש השוכן בקרבו, מה שאין כן כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו, -

שמו נגזר מתוכן העבודה שעליו לבצע, שאז הוא מציאות של מלאך ופועל לפי אופן עבודתו, ואזי קורא "קדוש קדוש קדוש ה' כו'", כלומר ששם ה' -

קדוש ו - מבדל ממנו, -

הרי, שיכול להיות נברא שאינו שום מציאות של נברא אלא נקרא בשם הוי' שהוא אלקות, וכן הוא ממש בבחינת התלבשות התלמוד בבחינת רוח דבריאה, -

ורוח היא הרי ענין של נברא, והמשנה ברוח דיצירה, הם שלוחי ה', דהינו כלים דנוקבא -

"מלכות" דאצילות, החיצונים -

הכלים החיצונים, בתלמוד, ו -

הכלים האמצעים במשנה, אשר המשנה והתלמוד שבהם -

ב"רוח דבריאה ויצירה", נמשכים מ"יסוד אבא", -

מ"יסוד" שבחכמה, המקבל מ"חכמה סתימאה" -

חכמה סתומה, ד"אריך אנפין", -

מ"חכמה" שבכתר, שבו -

ב"אריך אנפין" מלבש אור-אין-סוף ברוך-הוא, ונמצא שאור-אין-סוף, הוא שם ה', שוכן ברוח דבריאה יצירה-עשיה, במקרא ומשנה ותלמוד, וכשהאדם לומד -

מקרא, או משנה, או תלמוד, ממשיך אור-אין-סוף ברוך-הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו יתברך, כי זה כל האדם . -

כל תכלית האדם היא להביא את העולם להיות נכלל ובטל באורו יתברך, דבר הנעשה על ידי לימוד התורה, וזאת היתה עבודת רבי שמעון בן יוחאי וכל התנאים ואמוראים -

שעסקו בנגלה, -

דתורה, להמשיך אורו יתברך, -

בעולם, ולברר ברורי -

קליפת נגה כל משך זמן הגלות דשלטא אילנא -

כששולט האילן דטוב ורע, -

חיות העולם היא מקליפת "נוגה" המעורבת טוב ורע, כמו שכתוב: "עת אשר שלט האדם -

בליעל של קליפה, באדם -

של קדושה, כו'", -

שזה כפי סיום הפסוק "לרע לו", כדי לברר ולהעלות ניצוצות הקדושה הנמצאים ב"אדם בליעל" - בקליפת "נוגה", כי זהו תכלית ההשתלשלות -

של העולמות, שירד העליון למטה -

שהאלקות תרד ותתגלה בעולם, ויהיה לו דירה בתחתונים, כדי להעלותן למהוי -

להיות אחד באחד. -

שה"אחד" של "יחודא תתאה", של עולמות בריאה-יצירה-עשיה, יהיה כמו ה"אחד" של "יחודא עילאה". מה שאין כן עבודת המלאכים דחילו ורחימו -

יראה ואהבה שכליים, אינה בבחינת המשכה כלל וכלל, -

שעל ידי זה תומשך אלקות בעולם, רק הסתלקות כו'. -

שהם עומדים ב"רצוא" ובביטול לאלקות, הרי, שאין זה אמיתת הכוונה העליונה בהשתלשלות, שהכוונה היא המשכה ולא הסתלקות. ובזה יובן מה שנבראים מלאכים מאין ליש על ידי עסק התורה אפלו שלא בכונה, שהוא -

לימוד התורה שלא בכוונה, בחינת רוח בלבד שאינה אלקות כלל, -

שכן הכוונה היא ענין של נשמה שהיא אלקות, אך בלי כוונה - כשזה בחינה של רוח בלבד - כיצד נבראים מ"אין" ל"יש"; הרי הבריאה מ"אין" ל"יש" היא דוקא רק מאלקות? אלא לפי שאף-על-פי-כן -

למרות שזה שלא בכוונה, שם ה' שוכן וכו', -

בדברי תורה, ודי למבין: -

כפי שהוסבר לעיל, שאפילו מלאך, נברא, בשעת השליחות, נקרא בשם "ה"', מפני ש"ה' שוכן בו", כך גם בדברי תורה - כיוון שה' שוכן בדברי תורה, לכן יכולה להיות מהם התהוות המלאכים מ"אין" ל"יש".