תניא

אמנם מציאותו ומהותו של אור האין-סוף -

עצמו, אינו בגדר מקום כלל, -

שנאמר שב"אצילות" נמצא "אור אין סוף" באופן אחד ובבריאה-יצירה-עשיה ופרטיו - באופן אחר, אלא הוא וסובב כל עלמין -

כל העולמות, בשוה, ו"את השמים ואת הארץ אני מלא" -

אומר הקדוש ברוך הוא, בהשואה אחת, -

שכשם שהוא מלא בשמים כך הוא מלא בארץ, ו"לית אתר פנוי מניה" -

אין מקום ומדריגה שהוא פנוי וריק ממנו יתברך, אף בארץ הלזו הגשמית, רק שהוא בבחינת מקיף וסובב, -

אין הוא מאיר בפנימיות, שיורגש כפי שהחיות מורגשת, כי אם הוא באופן של מקיף והעלם, וכמו שנתבאר הפירוש -

של "סובב כל עלמין", בליקוטי אמרים, -

בחלק הראשון של ספר ה"תניא" , ולא התפשטות והתלבשות החיות -

מה שמהות ומציאות ה"אין סוף" מלא בכל העולמות - אין זה באופן של התפשטות והתלבשות החיות, להחיותם ולהוותם מאין ליש, -

שגם על ההתהוות מ"אין" ל"יש", למרות שזה על ידי כוח נעלם של "אור אין סוף", הרי זה, אבל ענין של גילוי והתפשטות להתהוות הבאה על ידי הספירות והמדריגות הממשיכות ומגלות את הכוח הנעלם, כי אם -

ההתפשטות לחיות ולהתהוות, באה על ידי הארה דהארה דהארה וכו' מה"קו", כנזכר לעיל. וגם מאור-אין-סוף הסובב ומקיף לארבע עולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה בשוה, -

האור שהוא למעלה מעולמות, והשפעתו בעולמות היא רק באופן שהוא סובב ומקיף כל ארבעת העולמות בשוה, מאיר -

גם אל הקו הפנימי -

שהוא אור פנימי בעולמות, דרך הכלים דעשר ספירות דבריאה-יצירה-עשיה, -

שהכלים הרי מקיפים לאור המתלבש ב תוך הכלים, ובהארתו תוך הכלים - נותן בהם כח ועז לברא יש מאין. -

כפי שהוסבר לעיל, הרי התהוות הנבראים שבכל אחד מהעולמות, הוא על ידי הכלים של הספירות שבאותו עולם; הרי הכוח שיש לכלים של הספירות להוות "יש מאין" (התהוות שבאה דוקא מעצמות "אור אין סוף" ה"סובב כל עלמין") הוא מפני שמאיר בהם מ"אור אין סוף" ה"סובב כל עלמין". ומאחר שהבריאה היא על ידי הכלים, -

שיש בהם הרי ענין של גבול והתחלקות, לזאת -

לכן, הם הנבראים בבחינת רבוי והתחלקות -

שאחד שונה מהשני, וגבול ותכלית, -

למרות שהכוח להתהוותם בא מה"אור הסובב" שהוא בלי גבול, אך, מפני שהכוח מאיר ב תוך הכלים, הרי ההארה האלקית שישנה על ידי הכלים, היא בחינה של התחלקות ובאופן של גבול, ובפרט -

כפי שההארה האלקית ממנה נעשית ההתהוות, באה בגילוי, על ידי האותיות, כנזכר לעיל. -

שהאותיות יש בהן יותר ענין ההתחלקות וההגבלה מאשר הכלים. על כל פנים הרי אמר לעיל, שלא רק בספירות של העולמות, בנשמה, ובנפש רוח, ובכלים, יש גם מהאור הפנימי של "אור אין סוף" (ה"קו", שענינו אור שבשביל העולמות, אור שיאיר את העולמות באור פנימי ה"נרגש" בעולמות, כפי שחיות נרגשת), וגם מהאור הסובב ומקיף (אור שהוא למעלה מעולמות, והשפעתו בעולמות הוא רק באופן זה שהוא נשאר למעלה מהם, ואינו נרגש בהם בפנימיות), הרי לא רק שב ספירות יש מכל אחד משני הסוגים שבאור, כי אם גם בכל נברא יש משני הסוגים שבאור; ההבדל מתבטא רק בכך אם זה בא בהארה, או בהארה דהארה, או בהארה דהארה דהארה: כשזה בא באופן של הארה, הרי אין זה אכן העצם מ"אור אין סוף", אך זה עדיין ה מהות של "אור אין סוף"; וכשזה בא באופן של הארה דהארה, אין זה גם המהות של "אור אין סוף", כי אם המציאות בלבד (כלומר, שאין זה ענין שמהותו אלקות, כי אם מציאות של אלקות בלבד); אך, כשזה בא באופן של הארה דהארה דהארה, כפי שהדבר בכל הנבראים, אין זה גם לא המציאות של ההארה האלקית הקודמת, אלא זה כפי שההארה האלקית באה ומתלבשת במציאות של נברא.

להלן יסביר רבנו הזקן, שגם כפי שההארה האלקית באה במציאות של נברא, זה מתגלה דוקא בנברא כזה שבנבראים עצמם הוא מהיסוד הנמוך ביותר, יסוד העפר שלמטה מאש, רוח ומים, ובנברא המורכב בעיקר מיסוד העפר, כמו הארץ הגשמית - מתבטא בגילוי הכוח והיכולת שיש דוקא בעצמות "אור אין סוף" להוות "יש מאין". כוח זה הוא בעיקר ב"אור הסובב" ומתגלה על ידי ה"קו" דוקא, האור הפנימי, דבר זה נראה בבירור במה שהארץ מצמיחה, שצמיחת צמחים ואילנות גשמיים מכוח הצומח הרוחני שבארץ היא ענין של "יש מאין", וכוח זה מגלה הארץ תמיד, שתמיד צומחים ממנה צמחים באופן של "יש מאין", (לא רק בששת ימי בראשית, כפי שזה היה בשאר המאמרות, כמו "ישרצו המים" וכדומה, שאז, בששת ימי בראשית, הוציאו המים מכוחם הרוחני ענין של נפש חיה שבא מהמים, אך לאחרי ששת ימי בראשית כבר באה נפש חיה אחת מהשניה, ואין זה באופן של "יש מאין", ואילו הארץ - מצמיחה תמיד צמחים באופן של "יש מאין") - הרי שבארץ ישנה המעלה, שלמרות שהיא "נברא" שההארה האלקית שבה הצטמצמה באופן של הארה דהארה דהארה (שאין הוא המהות של אלקות ואפילו לא המציאות של אלקות, כי אם מציאות של נברא גשמי כפי שזה בארץ), בכל זאת נראה על ידה הכוח האלקי של התהוות "יש מאין", מצד זה שיש בה גם מהאור ה"סובב כל עלמין" וגם מאור ה"קו" שעל ידו מתגלה הכוח הסובב בענין של התהוות וחיות בנבראים. טעמו של דבר מדוע דבר זה מתגלה בארץ דוקא, יסביר רבנו הזקן להלן, הוא מפני שהארץ היא היסוד הנמוך ביותר של העולם הגשמי, ובמקום הנמוך ביותר שבו יורדת ההארה האלקית, יש בו כוח מ"אור חוזר", המבטא בגילוי יותר את ה"עצם", כאור ומדריגה שלמעלה ממנה. ובלשון רבנו הזקן: