כו. לאחר שבאגרת הקודמת - סימן כ"ה - הוסבר ענין התלבשות השכינה בגלות בתוך הקליפות, באה האגרת בסימן כ"ו להסביר, איך שמצד התלבשות השכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר, מה שקליפה מסתירה על אור התורה, ועבודתו של יהודי היא, שעל ידי יגיעתו בתורה יסיר את ההעלם וההסתר.

יש בכך משום הוספה למה שבתורה ישנה העבודה של יהודי לברר את הטוב מהרע ולהפריד את הטוב מן הרע, ההיתר מן האיסור, הכשר מהפסול וכו', כלומר, שגם בתורה ישנה ההתלבשות מה שתורה מלובשת בטוב ורע, ועל היהודי הלומד תורה להפריד ולברר את הטוב מהרע ולהעלות את הטוב.

בכך יתחיל (בתחילת האגרת) להסביר ענין המובא ב"רעיא מהימנא" מהזוהר פרשת נשא, ממנו עלול להתהוות טעות, שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", וחלק פנימיות התורה שתתגלה בעיקר לעתיד לבוא (כשהמשיח יבוא) - היא "עץ החיים"; רבנו הזקן יסביר שקביעה זו איננה נכונה, שכן, כל התורה נקראת "עץ חיים", אלא כוונת ה"רעיא מהימנא" היא - שנגלה דתורה באה בהתלבשות בטוב ורע, מדובר בה אודות איסור והיתר, כשר ופסול וכו', ויהודי בלימודו תורה מפריד את הטוב מהרע ומברר את הטוב מן הרע.

ברעיא מהימנא פרשת נשא: -

אומר על הפסוק: "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע" - "בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר, -

בחיבורך זה - של הרשב"י שהוא ספר הזהר, מן זהרא דאמא עלאה תשובה, -

מן הזוהר (והאור) של אימא עילאה" (בינה ד"אצילות", שבה היא מדריגת ה)תשובה - תשובה עליונה, שבדרגת "בינה", כמובא ב"אגרת התשובה" סוף פרק ט' מהזהר והתיקונים, באלין -

באלה, הלומדים חיבור זה, לא צריך נסיון, -

לפני זה כתוב שם ב"רעיא מהימנא": "כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא" - שינסו את בני ישראל בגאולה האחרונה, כמו שכתוב: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", שאלה שהם "מסטרא דטוב" (מצד הטוב) יעמדו בנסיון זה, והאחרים שהם "מסטרא דרע" (מצד הרע) יהיה בהם "והרשיעו רשעים", ועל כך הוא אומר כאן, שה"משכילים", שעליהם אמר לפני זה על הפסוק "והמשכילים יבינו", שאלה הם שעוסקים ב"אילנא דחיי" (בעץ החיים) ש"מסטרא דבינה " (שמצד הבינה), הכוונה לפנימיות התורה, אלה אינם זקוקים לנסיון. ובגין -

ומפני, דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, -

לטעום מ"עץ החיים", דאיהו האי ספר הזהר -

שהוא ספר הזהר הזה, יפקון ביה מן גלותא -

יצאו אתו מן הגלות ברחמים, ויתקים בהון: -

ויתקיים בהם הפסוק: "ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר", -

הם לא יהיו זקוקים בגאולתם לאומות העולם, שהמלאכים והשרים שלהם נקראים "אל נכר", אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו יוציא אותם מן הגלות ויוליכם לגאולה; ואילנא דטוב ורע -

עץ הדעת טוב ורע, דאיהו -

שהוא, אסור והתר טמאה וטהרה - לא ישלטו על ישראל יתיר, -

יותר, דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי, -

שהרי פרנסתם תהיה מהצד של "עץ החיים" בלבד, דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע -

שאין שם לא קושיא הבאה מסטרא דרע - מצד הרע, - ולא מחלוקת -

הבאה, מרוח הטמאה, דכתיב: -

כמו שכתוב: "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", דלא יתפרנסון -

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מסטרא -

מצד דטוב דאכלין -

שאוכלים דברים שהם טהרה כשר היתר, ולא מערב רב -

כפי שנקראים שם בזוהר, דאכלין -

שאוכלים דברים שהם טומאה פסול אסור כו', -

והוא ממשיך שם בזוהר: ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו', -

ובזמן שהעץ של טוב ורע שולט בעולם, אינון חכמים דדמיין -

הרי תלמידי החכמים הדומים לשבתות ויו"ט, לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חלין, -

אין להם רק מה שנותנין להם אלה שנקראים "חולין", כגוונא דיום השבת -

כמו יום השבת, דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחל, -

שאין לה - אלא רק מה שמכינים עבורה ביום החול, ובזמנא דשלטא אילנא דחיי -

ובזמן ש"עץ החיים" שולט (כלומר בזמן הגאולה), אתכפיא אילנא דטוב ורע, -

נכנע העץ של טוב ורע, ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון תלמידי חכמים, -

ולא יהיה לעמי הארץ רק מה שיתנו להם תלמידי חכמים. ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא, -

ועמי הארץ יהיו נכנעים לתלמידי חכמים, כאילו לא היו קיימים בעולם, והכי -

וכך, אסור התר טמאה וטהרה לא אתעבר -

לא ילקח מעמי הארץ, דמסטריהו לית בין גלותא -

שמצדם אין כל הבדל בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, דאינון לא טעמי מאילנא דחיי, -

שכן, הם לא יטעמו מ"עץ החיים", וצריך לון מתניתין -

ויהיו זקוקים למשניות ולדינים באסור והתר טמאה וטהרה". עד כאן ברעיא מהימנא:

והנה, המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסרי מדע, -

לאלה שחסרים ידע והבנה, שלימוד -

בתורה בעניני איסור והיתר וסדר טהרות -

בו נידונים דיני טומאה וטהרה, הוא מאילנא -

מעץ הדעת דטוב ורע - מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו, -

הענין מצד עצמו הוא פלא גדול, שנאמר שחלק בתורה נקרא "עץ הדעת טוב ורע", שהרי "עץ הדעת טוב ורע" מוסב על קליפת "נוגה" שבה מעורב טוב ורע, וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל, שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו -

חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים למחזיקים בה", ולא ספר הזהר לבד, -

נקרא "עץ חיים", כי אם התורה כולה, גם חלק הנגלה שבתורה, נקרא "עץ חיים", ובפרט ש -

ספר הזוהר היה גנוז בימיהם, -

הוא עדיין לא נתגלה אז, וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כי אם -

היתה גלויה ליחידי סגולה, -

בלבד, ואף גם זאת -

גם ביחידי סגולה אלה, היה לימודם חכמת הקבלה בהצנע לכת ולא ברבים, כדאיתא -

כמו שאנו מוצאים בגמרא, וכמו שכתב האר"י ז"ל, דדוקא בדורות אלו האחרונים מתר ומצוה לגלות זאת החכמה, -

חכמת הקבלה ופנימיות התורה, ולא בדורות הראשונים, -

בכל האמור לעיל, כדאי לעיין בהקדמת רבי חיים ויטאל ל"שער ההקדמות", שנדפסה גם בתור הוספה (הוספה א') בקונטרס "עץ החיים" לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, בהוצאת "אוצר החסידים" (קה"ת), וכן - בהקדמת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע לקונטרס "עץ החיים" האמור. וגם רבי שמעון בן יוחאי אמר בזהר הקדוש שלא נתן רשות לגלות -

חכמת הקבלה, רק לו ולחבריו לבדם; ואף גם זאת פליאה נשגבה, דלפי זה -

בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שרק ספר הזוהר נקרא "עץ חיים" ואילו חלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת וטוב ורע", לא היה למוד -

דיני איסור והיתר, וכל שכן -

לימוד דיני ממונות, -

על סכסוכים כספיים בין אדם לחברו, לא היו דוחין מצות תפלה, שנתקנה על פי סודות הזהר ויחודים עליונים -

היחודים בשמות הקדושים וספירות העליונות, ליודעים, -

הסודות והיחודים, כרבי שמעון בן יוחאי וחבריו, -

שלהם נתגלו כל הסודות והיחודים שעליהם מבוסס ענין התפלה; וזה אינו, -

אלא, ענין לימוד דיני איסור והיתר, או אפילו הדינים של דיני ממונות, הרי דוחה ענין התפלה, כדאיתא -

כמובא בגמרא, דרבי שמעון בן יוחאי וחבריו וכל מי שתורתו אמנותו -

המתעסק רק בלימוד התורה, אין מפסיקין -

מלימוד תורה, לתפלה, ואפלו כשעוסקין ב -

לימוד דיני ממונות, כרב יהודה, דכולהו תנויי בנזיקין הוי, -

כל לימודו היה בסדר נזיקין, ואפלו הכי לא הוי מצלי -

לא היה מתפלל, כדי שלא להפסיק מלימודו, אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא, -

אלא משלשים יום לשלשים יום - כשהיה חוזר על לימודו, כדאיתא -

כמובא בגמרא, ובירושלמי פרק קמא -

פרק ראשון, דברכות סבירא ליה לרבי שמעון בן יוחאי, -

סובר רשב"י, דאפלו לקריאת שמע אין מפסיקין כי אם ממקרא, -

מתורה שבכתב מפסיקין לקריאת שמע, ולא ממשנה, -

תורה שבעל פה, דעדיפי -

המשנה עדיפה ממקרא לרבי שמעון בן יוחאי, ולא חלק בין -

לימוד סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות ל -

לימוד סדר נזיקין -

שנאמר שבלימוד שאר הסדרים לא יפסיקו ובלימוד סדר נזיקין - יפסיקו, אין רבי שמעון בן יוחאי מחלק כך, אלא לדעתו גם בלימוד סדר נזיקין לא מפסיקין אפילו לקריאת שמע, (ו -

אגב, הוא סותר דעת עצמו -

כפי שהוא עצמו סובר ברעיא מהימנא בכמה מקומות, דמשנה - בהשוואה למקרא, איהי -

היא, שפחה כו', והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא -

עדיפה, מקבלה, דאיהי -

הקבלה, היא "מטרוניתא" -

מלכה, ברעיא מהימנא שם, ותורה שבכתב הוא "מלכא" -

בחינת מלך, שהוא חשוב יותר מאשר "מטרוניתא" (מלכה) שהיא משנה; הרי, שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמקרא (תורה שבכתב) חשובה אפילו מקבלה ובודאי חשובה ממשנה, ואילו כאן יוצא שרבי שמעון בן יוחאי סובר שמשנה חשובה ממקרא ואשר ממקרא מפסיקין לקריאת שמע וממשנה לא מפסיקין. ועל ענין "מלכא" אומר רבנו הזקן במוסגר (דהינו -

בחינת "מלכא" היא "יסוד אבא" המלבש ב"זעיר אנפין", כמו שכתב האר"י ז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותרוצים, -

שבהתאם ל"רעיא מהימנא" האמור, הם דמסטרא דרע -

מצד הרע ורוח הטומאה, -

הרי שלא רק במשניות ובהלכות עצמן - כי אם גם בפלפולים של הקושיות והתירוצים שבדינים, אשכחן ברבי שמעון בן יוחאי דעסק ביה טובא -

מוצאים אנו ברשב"י שעסק בהן רבות גם בהיותו במערה, -

למרות ששם לא היה נוגע לפסוק להלכה, ובפרט בדיני ממונות בין אדם לחברו? ואדרבה בזכות צער -

מהיותו מוחבא ב- המערה זכה לזה, כדאיתא -

כמובא בגמרא דאמר לרבי פנחס בן יאיר אכל -

על כל קושיא כ"ד פרוקי, -

תירוצים, ו -

רבי שמעון בן יוחאי אמר לו: "אלו לא ראיתני בכך כו'" -

אילו לא ראית אותי במצב זה של צער המערה לא הייתי זוכה ליכולת לענות על כל קושיא כל כך הרבה תירוצים; שכן, רק בזכות צער המערה זכה לעליונות זו בלימוד התורה, לפלפולים ולקושיות ולתירוצים, (וגם באמת, על כרחך -

מן ההכרח הרי לומר, ש עקר עסקיהם במערה היה תורת המשניות, ת"ר סדרי -

משניות, שהיה בימיהם עד רבנו הקדוש, -

שסידר המשניות בששה סדרים אך לפני זה היה אצלם שש מאות סדרים במשניות, דאלו ספר הזהר והתקונים היה יכול לגמר בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים). -

הרי שבודאי היו עסוקים כל הזמן בסדרי המשניות הרבים שהיו לפניהם, גם אמרו רבותינו ז"ל: "מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש-ברוך-הוא אלא ד' אמות של הלכה בלבד". -

שד' האמות של הלכה הן במקום בית המקדש, כיצד, איפוא, יכולים לומר, בהתאם למסתבר בהשקפה ראשונה מה"רעיא מהימנא" האמור, שהלימוד בהלכות איסור והיתר וכו' הוא ענין של "עץ הדעת טוב ורע" ?