ובזה יובן, למה צוה משה רבhנו עליו השלום, במשנה תורה, -

לדור המדבר, לדור שנכנסו לארץ, -

לא רק לדורות הבאים, לקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, -

שענינה לקבל עליו מלכות שמים במסירת נפש, -

לכאורה, אפשר הרי לשאול: והלא הבטיח להם: -

לדור שנכנס לארץ ישראל, "פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו'" ; -

לשם מה, איפוא, היו זקוקים למסירות נפש? כמו דור המדבר - שלא היה שייך כלל שמישהו יאלץ אותם לבוא לידי כך שיצטרכו למסור את נפשם - כך הרי גם בדור שנכנס לארץ ישראל, לא היה שייך (מחמת ההבטחה האמורה), שמישהו יאלץ אותם לעשות דבר כנגד מלכות שמים, ושבגלל כך יהיו נכונים למסירות נפש. לשם מה, איפוא, ציווה עליהם משה רבנו את ענין מסירות נפש על-ידי קריאת שמע - ועוד פעמיים בכל יום? אלא משום שקיום התורה ומצותיה תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו, -

שזו משמעותה של קריאת שמע, ולכן מן ההכרח לקוראה ''פעמיים בכל יום'', שיהיה קבוע בלבו תמיד ממש, יומם ולילה לא ימיש מזכרונו, כי בזה יוכל לעמוד נגד יצרו, לנצחו תמיד בכל עת ובכל שעה, -

גם אחרי משה, שאז ''וזנה אחרי וגו''' - מלחמת היצר - לשון כ''ק רבינו, כנזכר לעיל: - שבזכרו את נכונותו התמידית למסור את נפשו על קידוש השם - יהיה נכון בודאי לקיים את כל התורה והמצוות.