המצוה היומית

האזהרה שהזהרנו מלאכול קרבן הפסח מבשל או נא, אלא צלי בלבד, והוא אמרו יתעלה: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל" (שמות יב, ט).

וכבר נתבאר לך בכלל התשיעי ממאמר זה, שהעובר על לאו זה - לוקה.

האזהרה שהזהרנו מלהוציא כלום מבשר הפסח מן המקום שנתקבצו לאכלו, והוא אמרו יתעלה: "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה" (שמות יב, מו).

ולשון המכילתא: "'חוצה' - חוץ למקום אכילתו". והדבר היוצא ממנו אסור לאכלו והוא במדרגת טרפה.

ובגמרא פסחים אמרו: "המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה - אינו חייב עד שיניח. 'הוצאה' כתובה בו כשבת"; ואם הניח אז יתחייב מלקות.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפרק ז מפסחים.

האזהרה שהזהרנו מלהאכיל את הפסח לישראל שנשתמד, והוא אמרו יתעלה: "כל בן נכר לא יאכל בו" (שם, מג). אמר המתרגם על פי הקבלה: כל בר ישראל דישתמד.

ולשון המכילתא: "כל בן נכר - זה ישראל משמד שעבד עבודה זרה".

האזהרה שהזהרנו מלהאכיל לגר תושב מן הפסח, הוא אמרו יתעלה: "תושב ושכיר לא יאכל בו" (שם, מה).

האזהרה שהזהר הערל מלאכול הפסח, הוא אמרו: "וכל ערל לא יאכל בו" (שם, מח);

והאוכלו ערל - לוקה.

האזהרה שהזהרנו מלשבור עצם מעצמות קרבן פסח, וא אמרו: "ועצם לא תשברו בו" (שמות יב, מו);

והשובר עצם מעצמיו - לוקה. ובפירוש אמרו: "השובר את העצם בפסח טהור - הרי זה לוקה".

האזהרה שהזהרנו מלשבור עצם מעצמות פסח שני גם כן, הוא אמרו יתעלה בו: "ועצם לא תשברו בו" (במדבר ט, יב); והשובר בו - גם הוא חייב מלקות.

ובגמרא פסחים אמרו: "כשהוא אומר 'ועצם לא תשברו בו' בפסח שני, שאין תלמוד לומר; שכבר נאמר 'ככל חקת הפסח' (שם) - האוי אחד עצם שיש בו מח ואחד עצם שאין בו מח".

וכבר נתבארו דיני שבירת העצם בפרק ז מפסחים.