האזהרה שהוזהרו הלויים מלהתעסק בשום עבודה מן העבודות המיוחדות לכהנים, והכהנים - מלהתעסק בשום עבודה מן העבודות המיוחדות ללויים,
לפי ששתי המשפחות האלה, כלומר: הכהנים והלויים, לכל משפחה מהן עבודה מיוחדת במקדש. לפיכך באה האזהרה מאתו יתעלה לשתיהן יחד, שלא תעבוד אחת בעבודת האחרת - אלא כל קבוצה במה שפקד לה, כמו שאמר: "איש איש על עבדתו ואל משאו" (במדבר ד, יט).
ולשון הלאו שבא בהן הוא אמרו יתעלה על הלויים: "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו" (שם יח, ג). אחר כך חזר לדבר אל הכהנים ואמר: "ולא ימתו גם הם גם אתם" (שם), כלומר: שגם אתם כולל אתכם הלאו הזה. שכמו שהזהרתים מלהתעסק בעבודתכם, והיא: כלי הקדש והמזבח, כך אתם מוזהרים מלהתעסק בעבודתם.
ולשון ספרי: "אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו" - אזהרה; "ולא ימתו" - עונש. אין לי אלא לויים שענושין ומוזהרין על עבודת הכהנים; כהנים על עבודת הלויים מנין? - תלמוד לומר: גם הם. מעבודה לחברתה מנין? - תלמוד לומר: גם אתם.
וכבר בקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גדגדה אמר לו: חזור לאחוריך! שכבר אתה מתחייב בנפשך, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. הנה נתבאר לך שכל לוי המתעסק בעבודה שאינה עבודתו המיוחדת לו - חייב מיתה בידי שמים.
וכן הכהנים לא יגשו לעבודת הלויים, אלא אם עברו אינם במיתה כי אם במלקות.
ובמכלתא: "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו". יכול אם נגעו יהיו חייבין? תלמוד לומר: "אך" - משום עבודה הן חייבין. אין לי אלא הלויים על ידי הכהנים, הכהנים על ידי הלויים מנין? תלמוד לומר: "גם הם גם אתם",
ושם נאמר: "הלויים על של כהנים במיתה, ואין הכהנים על של לויים אלא בלא תעשה".
