המצוה היומית

הציווי שנצטווינו לשמור את המקדש, ולסב בו תמיד בכל לילה במשך כל הלילה כדי לכבדו ולרוממו ולגדלו,

והוא אמרו יתעלה: לאהרן: "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדת" (במדבר יח, ב)

כלומר: אתם תהיו לפניו תמיד. וכבר נכפל ציווי זה בלשון אחר, והוא אמרו: "ושמרו את משמרת אהל מועד" (שם שם, ד). ולשון ספרי: "אתה ובניך אתך לפני אהל העדת הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ", כלומר: לשמירה ולהליכה סביבו.

ובמכילתא אמרו כלשון הזה: "ושמרו את משמרת אהל מועד - אין לי אלא בעשה, מנין בלא תעשה? תלמוד לומר: ושמרתם את משמרת הקדש" (שם שם, ה) הנה נתברר לך ששמירתו מצוות עשה.

ושם אמרו: "גדולה למקדש שיש עליה שומרים, לא דומה פלטורין שיש עליה שומרין לפלטורין שאין עליה שומרין". וידוע שפלטורין - שם לארמון. רצונו לומר: שמגדולת הארמון ורוממותו, שיהיו שומרים קבועים עליו.

וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו בפרק א' ממסכת תמיד ובמסכת מידות.

האזהרה שהזהרנו מלהשבית שמירת המקדש ולסב בו תמיד כל לילה, הוא אמרו: "ושמרתם את משמרת הקדש" (במדבר יח, ה). וכבר ביארנו במצווה כ"ב ממצוות עשה, ששמירת המקדש והסיבוב בו מצוות עשה; יוכך נבאר כאן, שביטול דבר זה - מצוות לא תעשה.

ולשון המכילתא: "ושמרו את משמרת אהל מועד" (שם, ד), אין לי אלא בעשה, ומנין בלא תעשה? - תלמוד לומר: "ושמרתם את משמרת הקדש" (שם, ה).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בריש תמיד ובמדות.

הציווי שנצטווינו שיהא לנו שמן עשוי באופן מיוחד למשוח בו כל כהן גדול שיתמנה, כמו שאמר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על-ראשו שמן המשחה" (ויקרא כא, י). וכן מושחים בו מקצת המלכים, כמו שיתבאר בהלכות מצווה זו.

וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו; אבל אין מושחים בו את הכלים לדורות, לפי שבפירוש אמרו בספרי, שבמשיחתם של אלו - כלומר כלי המשכן - הקדשו כל הכלים לעתיד לבוא. אמר יתעלה: "שמן משחת-קדש יהיה זה לי לדורותיכם" (שמות ל, לא). וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בריש כרתות.

האזהרה שהזהרנו מלעשות שמן כשמן המשחה, הוא אמרו יתעלה: "ובמתכנתו לא תעשו כמהו" (שם לב).

והעובר על לאו זה, אם הוא מזיד - חייב כרת, כמו שבא בכתוב: "איש אשר יעשה כמוה וכו' " (שם, לח). ואם הוא שוגג - חייב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק א' מכריתות.

האזהרה שהזהרנו מלמשח בשמן המשחה שעשה משה, ולת כהנים גדולים ומלכים בלבד. והוא אמרו יתעלה: "על בשר אדם לא ייסך" (שם, לב).

וברור, שהנמשח בו במזיד - חייב כרת, אמר: "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת" (שם): ואם הוא שוגג - חייב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בריש כריתות.