האזהרה שהזהר הערל מלאכול תרומה, הוא הדין לשאר קודשים שהערל מוזהר מלאוכלם. ולאו זה לא נתפרש בכתוב אלא נלמד בגזרה שווה, ועם זה ביארו מעתיקי השמועה, שאסור זה מדאוריתא לא מדרבנן.
ולשון יבמות: "מנין לערל שאינו אוכל בתרומה? נאמר" 'תושב ושכיר' בפסח (שמות יב, מה) ונאמר 'תושב ושכיר' בתרומה (ויקרא שם) - מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו, אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו"; והוא הדין לשאר קודשים.
וכך הוא גם לשון ספרא, ושם אמרו: "ר' עקיבא אומר 'איש איש' (שם, ד) - לרבות את הערל". ושם נתבאר גם כן, כלומר: בגמרא יבמות שדבר תורה: משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל.
הנה נתבאר שערל אסור בתרומה מן התורה, ומשוך הוא שאסור מדרבנן. והבן זה. ושם אמרו: משוך צריך שימול מדרבנן.
