הציווי שנצטווינו שיחזרו כל הקניינים המכורים בשנה זו לבעליהם, צאו מתחת ידי הקונים, בלי דמים. והוא אמרו יתעלה: "ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ" (שם שם, כד). וביאר לנו, שגאלה זו תהיה בשנה זו ואמר: "בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו" (שם שם, יג).
וכבר פרט הכתוב דיני מצווה זו וביאר איך יהיה דין המוכר עם הקונה, אם הוא רוצה לפדות את אדמתו המכורה קדם שתחול שנת היובל. וביאר גם כן שדין זה מיוחד לקרקעות שהן מחוץ לחומת העיר, ושהחצרות והבתים הבנויים בכפרים - כיון שלא נבנו מבפנים לחומה, הרי דינם כדין השדות והגנות. והם בתי החצרים שעליהם אמר הכתוב: "על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביובל יצא" (שם שם, לא).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בערכים. וגם היא אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג.
