הציווי שנצטווינו בדיני חרמים, היינו שמי שהחרים דבר מרכושו ואמר 'הרי זה חרם' - יתן אותו הדבר לכהן: אלא אם פרש לשם, שאז הוא לבדק הבית. לפי שסתם חרמים לכהנים והוא אמרו יתעלה: "אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה" (ויקרא כז, כח).
והעירנו על כך שסתם חרמים לכהנים, באמרו יתעלה: "כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו" (שם שם, כא).
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ח' מערכים ובריש נדרים.
