האזהרה שהזהרנו מלהעניש את החוטאים ומלהוציא את הדין לפועל בשבת, והוא אמרו יתעלה: "לא תבערו אש" (שם לה, ג), ר"ל: לא תשרוף מי שנתחייב שרפה, והוא הדין לשאר מיתות.
ולשון המכילתא: "לא תבערו אש' שרפה בכלל הייתה ויצאת ללמד: מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות ב"ד ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות לא ידחו את השבת".
וכבר אמרו: "הבערה ללאו יצאת", ולא נתקיים אלא לחלק יצאת, והוא שיהא חייב על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה, כמו שנתבאר במקומו.
ובגמרא דבני מערבא: "'בכל משבתיכם' ר' אילא בשם ר' ינא: מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת".
