הציווי שנצטווינו לומר דברים ביום השבת בכניסתו וביציאתו, בהם נזכיר גדלת יום זה וכבודו, והיותו נבדל משאר הימים שקדמו לו ושיבואו אחריו. והוא אמרו יתעלה: "זכור את יום השבת לקדשו" (שם כ, ח), כלומר: זכרהו זכירת קדוש וגדלה - וזו היא מצוות קדוש.
ולשון המכילתא: "זכור את יום השבת לקדשו - לקדשו בברכה". ובפרוש אמרו: 'זכרהו על היין'. ואמרו עוד: 'קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו', כלומר: ההבדלה שהיא חלק מזכירת שבת שנצטווינו בה.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף פסחים ובכמה מקומות בברכות ושבת.