המצוה היומית

האזהרה שהזהרנו שלא לנסות הבטחותיו ואיומיו יתעלה, נביאיו מבטיחים לנו או מאיימים בהם עלינו, על דרך שנטיל בהם ספק אחר שידענו אמתת נבואת המודיעם והוא אמרו: "לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה" (דברים ו, טז).

הציווי שנצטווינו להדמות לו ית' כפי יכלתנו, והוא אמרו:"והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט). וכבר כפל ציווי זה ואמר: "ללכת בכל-דרכיו" (שם יא, כב), ובא בפירוש עניין זה: "מה הקב"ה נקרא רחום - אף אתה היה רחום; הקב"ה נקרא חנון - אף אתה היה חנון; הקב"ה נקרא צדיק - אף אתה היה צדיק; הקב"ה נקרא חסיד - אף אתה היה חסיד" - זהו לשון ספרי.

וכבר כפל צווי זה בלשון אחר ואמר: "אחרי ה' אלקיכם תלכו" (שם יג, ה), וגם בפירושו בא, שעניינו להתדמות למעשים הטובים ולמידות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל - יתעלה על הכל עילוי רב.

הציווי שנצטווינו להתערב בין החכמים ולהתחבר אתם, ולהתמיד ולשבת עמהם ולהשתתף עמהם בכל דרך מדרכי ההשתתפות: במאכל ומשתה ומקח וממכר, כדי שנגיע בכך להדמות למעשיהם ולהאמין בדעות האמתיות מדבריהם.

והוא אמרו יתעלה: "ולדבקה-בו" (שם יא, כב) וכבר נכפל גם הציווי הזה, ואמר: "ובו תדבק" (שם י, כ). ובא הפירוש: "ולדבקה בו" - הדבק בחכמים ותלמידיהם. זהו לשון הספרי.

וכן הביאו ראיה על החובה לישא בת תלמיד חכמים ולהשיא בתו לתלמיד חכמים ולהנות תלמידי חכמים ולהתעסק עמהם ממה שנאמר "ובו תדבק". אמרו: "וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה? והא כתיב: "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" (שם ד, כד) - אלא כל הנושא בת תלמיד חכמים" וכו'.

הציווי שנצטווינו לאהוב זה את זה כמו שאנו אוהבים את עצמנו, תהיה חמלתי ואהבתי לבן דתי כאהבתי וחמלתי לעצמי בממונו ובגופו וכל מה שיש לו ומה שהוא חפץ. וכל מה שארצה לעצמי, ארצה לו כמוהו; וכל מה שלא ארצה לעצמי או לידיד, לא ארצה בשבילו כמוהו.

והוא אמרו יתעלה: "ואהבת לרעך כמוך" (שם שם, יח).