האזהרה שהזהרנו מלמנוע את הבהמה מלאכל מן הדבר שהיא עושה בו בשעת מלאכתה, כגון שתדוש תבואה או תישא תבן על גבה, אין מונעים אותה מלאכל ממנו. והוא אמרו יתעלה: "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה, ד).
ונתבאר שאחד השור ואחד כל בהמה לחסימה אלא שדבר הכתוב בהווה. ובין בדישה בין בשאר מלאכות אין מונעים אותה מלאכול בשעת מלאכה מן הדבר שהיא עושה בו, וכל זמן שמנעה - לוקה, ואפילו חסמה בקול.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מבבא מציעא.