המצוה היומית

הציווי שנצטווינו להרוג את העוברים על מקצת המצוות - בסיף, הוא אמרו יתעלה: "נקם ינקם" (שמות כא, כ). ונעיר במצוות לא תעשה על המצוות שחייבים עליהן התזת הראש.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ז' ממסכת סנהדרין.

הציווי שנצטווינו לחנוק את העוברים על מצוות מסוימות, הוא אמרו יתעלה: "מות יומת" (שם שם, טז). ונעיר במצוות לא תעשה על המצוות שחייבים שעליהן חנק.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ז' ממסכת סנהדרין.

הציווי שנצטווינו לתלות מקצת הרוגי בית דין, הוא אמרו יתעלה: "ותלית אתו על עץ" (שם כא, כב). ונזכיר את המצוות שהעובר עליהן חייב תליה במצוות לא תעשה.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ו' מסנהדרין.

הציווי שנצטווינו לקבור הרוגי בית דין ביום הריגתם, הוא אמרו יתעלה: "כי קבור תקברנו - מצוות עשה".

וכך הוא הדין בשאר מתים, כלומר: שיקבר כל מת מישראל ביום מותו.

ולפיכך קוראים למת שאין לו מי שיתעסק בקבורתם - מת מצווה. עניינו: המת שמצווה על כל אחד לקברו, לפי שאמר יתעלה: "כי קבור תקברנו",

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ו' מסנהדרין.

האזהרה שהזהרנו מלעזוב התלוי לן על עצו, די שלא תבוא על ידי כך ברכת השם במחשבה כשיראה. כי אנו לא נתלה זולת מגדף ועובד עבודה זרה, שגם בו נאמר: "את ה' הוא מגדף" (במדבר טו, ל). ולשון הלאו הזה הוא אמרו יתעלה: "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא, כג).

ולשון ספרי: "לא תלין נבלתו על העץ - זו מצוות לא תעשה".

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ו' מסנהדרין.