המצוה היומית

הציווי שנצטווינו לשמוע לבית דין הגדול ולנהוג על פיהם בכל אשר יצוו בעניני אסור ומותר, אין חילוק בזה בין דבר שקיבלוהו בקבלה ובין דבר שלמדוהו באחת המידות התורניות, או דבר שהסכימו עליו כדי לגדור פירצה, או בהתאם לאיזה מצב שהוא, ממה שנראה להם נכון ושיש בו חיזוק לתורה - כל זה חייבים אנו לקיימו ולעשותו ולנהוג על פי דבריהם, בל נעבור עליהם.

והוא אמרו יתעלה: "על פי התורה אשר יורוך וגו'" (דברים יז, יא).

ולשון ספרי: "[ו]על המשפט אשר יאמרו לך תעשה - זו מצוות עשה".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בסוף סנהדרין.

האזהרה שהזהרנו מלחלוק על מעתיקי השמועה ע"ה ומלסור מכל מה שיצוו במעשי התורה, והוא אמרו: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" (שם יז, יא).

ולשון ספרי:"לא תסור' וגו' - זו מצוות לא תעשה". והעובר על לאו זה - והוא זקן ממרא - חייב חנק,

בתנאים המקובלים המבוארים בסוף סנהדרין ושם נתבארו דיני מצווה זו.

האזהרה שהזהרנו מלהוסיף בתורה לא שבכתב ולא שבעל פה, הוא אמרו יתעלה: "לא תסף עליו" (שם יג, א).

ובפירוש אמרו בכמה מקומות: "עובר על בל תוסיף", "עברת על בל תוסיף".

האזהרה שהזהרנו מלגרוע מן התורה, לא שבכתב ולא שבעל פה, הוא אמרו: "ולא תגרע ממנו" (שם). ובכמה מקומות אומרים: "נמצא עובר על בל תגרע", "והרי עברת על בל תגרע".