האזהרה שהזהרנו מלהעיד שקר, והוא אמרו: "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ, טז). וכבר כפל לאו זה בלשון אחר ואמר: "עד שוא" (דברים ה, יז). והעובר על לאו זה הרי גזר עליו הכתוב: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" (שמות יט, יט).
ולשון המכילתא: "ולא תענה ברעך וגו' - אזהרה לעדים זוממין".
ויש בלאו זה מלקות, כמו שנתבאר בסוף מכות. ושם נתבארו דיני מצווה זו.
