המצווה הרנ"ו
האזהרה שהזהרנו מלהכביד על היתומים והאלמנות, הוא אמרו יתעלה: "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב, כא).
לאו זה כולל שלא יכביד עליהם לא בדיבור ולא במעשה, אלא ידבר עמהם דברים רכים ביותר ובנחת, ויתעסק עמהם בדרך הטובה ביותר, ויתייחס אליהם ביחס טוב ביותר ויתכוון להפליג בכל זה.
ומי שלא נזהר באחד מכל אלו הרי עבר על לאו זה. וכבר ביאר יתעלה עונש העובר על לאו זה והוא אמרו יתעלה: "וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'" (שם כג).
המצווה הש"א
האזהרה שהזהרנו על הרכילות, הוא אמרו יתעלה: "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט, טז).
אמרו: לא תהא רך דברים לזה וקשה לזה. דבר אחר: לא תהא כרוכל מטעין דברים והולך. ובכלל לאו זה האזהרה על הוצאת שם רע.
המצווה הש"ד
האזהרה שהזהרנו מלנקום זה מזה, הוא: כגון שעשה הוא מקודם איזה מעשה, ואז לא נחדל מלבקשו עד שנגמלהו כפועלו הרע, או נצערנו כמו שצער אותנו הזהיר ה' מכך. ואמר: "לא תקם" (שם, יח).
ולשון ספרא: "עד היכן כוחה של נקימה? אמר לו: השאילני מגלך, ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני קרדמך, אמר לו: איני משאילך כדרך שלא השאלתני מגלך - לכך נאמר: לא תקם".
ועל המשל הזה הקש בכל עניינים.
המצווה הש"ה
האזהרה שהזהרנו מלנטור ואע"פ שלא ננקום, הוא: שנשמור את החטא שחטא לנו החוטא ונזכרנו לו.
והוא אמרו יתעלה: "לא תקם ולא תטר". ולשון ספרי: "עד היכן כוחה של נטירה? אמר לו השאילנו מגלך, ולא השאילו. למחר אמר לו: השאילני קרדמך, אמר לו: הילך, איני כמותך שלא השאלתני מגלך - לכך נאמר: לא תטר".
