המצוה היומית

האזהרה שהזהרנו מלהכשיל זה את זה, בסברא. והוא: שאם ישאלך עצה בדבר שאינו בקי בו, הרי באה האזהרה מלהטעותו ומלרמותו, אלא תורהו על הדבר שאתה חושבו שהוא נכון. והוא אמרו יתעלה: "ולפני עוור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד).

ולשון ספרי: "ולפני סומא בדבר - היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו". ואמר שלאו זה כולל גם מי שמסייע לדבר עברה או גורמה, לפי שהוא בא לאותו האדם שסימאה התאווה את ראייתו ונעשה עוור ועוזרו בתעייתו.

או יכין לו סיבות עברתו ועל דרך זו אמרו על המלווה בריבית והלווה בריבית ששניהם עוברים משום "ולפני עור לא תתן מכשל", לפי שכל אחד מהם עזר לחברו והכשיר לו השלמת העברה. והרבה דברים מסוג זה אומרים בהם: עובר משום: "ולפני עור לא תתן מכשל". ופשטיה דקרא הוא מה שהזכרנו תחילה.

הציווי שנצטווינו לפרק את המשא מעל הבהמה שכשלה במשאה בשדה, והוא אמרו יתעלה: "כי תראה חמור שנאך רבץ וגו' עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה),

ולשון המכילתא: "עזוב תעזב - פריקה".

ושם אמרו:"עזוב תעזב נמצאנו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה", כלומר: שאנו נצטווינו לפרק מעליה והזהרנו מלהניחה רובצת תחת משאה, כמו שיתבאר במצוות לא תעשה; הניחה רובצת תחת משאה, עובר על עשה ולא תעשה. הנה נתבאר לך, שזה שנאמר "עזב תעזב" מצוות עשה.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ב' מ[בבא] מציעא.

הציווי שנצטווינו לטעון את המשא על הבהמה או על האדם אם הוא לבדו, חר שהורדנוהו ממנו או שהורידו זולתנו. כי כמו שנצטווינו לפרק ממנו, כך נצטווינו לטעון עמו. והוא אמרו יתעלה: "הקם תקים עמו" (דברים כב, ד).

ולשון המכילתא: "הקם תקים עמו - טעינה".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ב' מ[בבא] מציעא. ושם נתבאר, שמצווה מן התורה לפרוק ומצווה מן התורה לטעון.

האזהרה שהזהרנו מלעזוב את הנלכד במשאו מעכב בדרך, אלא נעזרהו ונפרק מעליו עד שיתקן משאו, ונגביה עמו את משאו, או על גבו או על בהמתו, כמו שנתבאר בדיני מצווה זו, והוא אמרו: "וחדלת מעזב לו" (שם, ה).

ולשון המכילתא: "וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו', נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה". ובא עוד לאו מיוחד בעניין זה והוא במשנה תורה: "לא תראה את חמור אחיך וגו'" (דברים כב, ד).

וספרי: "לא תראה את חמור אחיך' וכו' - מצוות לא תעשה ולהלן הוא אומר: 'כי תראה חמור שנאך' (שמות כג, ה) - מצוות עשה".

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בפ"ב מבבא מציעא.