המצוה היומית

הציווי שנצטווינו להעניק לעבד עברי ולעזור לו בצאתו לחפשי, ולא יצא בידיים ריקות, הוא אמרו יתעלה: "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו" (דברים טו, יד).

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק א' מקדושין.

האזהרה שהזהרנו מלשלח עבד עברי בידים ריקניות מעבודתנו בצאתו בן חורין בסוף שש שנים, לא בהכרח נעניק לו דבר מרכושנו. והוא אמרו יתעלה: "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם" (שם, יג).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו, כלומר: מצוות הענקה, בריש מסכת קידושין.

הציווי שנצטווינו בפדיון אמה עבריה, הוא אמרו יתעלה: "והפדה" (שם). ופדיה זו יש בה דינים ותנאים והלכות רבות.

וכבר נתבאר כל זה במסכת קדושין, ושם נתבאר דין אמה עבריה בשלמות.

ובמכילתא אמרו בפרוש אמרו יתעלה באמה עבריה: "ואם שלש אלה לא יעשה לה" (שם שם, יא), אמרו: יעד לך או לבנך או פדה אותה.

הציווי שנצטווינו לישא אמה עבריה, או אדוניה שקנאה, או בנו, וזוהי מצוות יעוד. ובפרוש אמרו: מצוות יעוד קודמת למצוות פדיה, לפי שאמר יתעלה: "אשר לא יעדה והפדה" (שם שם, ח). ודע שדין אמה עבריה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק א' ממסכת קדושין.

האזהרה שהוזהר קונה אמה עבריה מלמכרה לזולתו, הוא אמרו יתעלה: "לא ימשל למכרה בבגדו בה" (שמות כא, ח).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בשלמות בריש קידושין.