האזהרה שהוזהר העד שלא לדבר בדינו של זה שהוא מעיד עליו, אפילו הוא חכם או יודע, הרי זה לא יהא עד ודין ומורה - אלא יעיד במה שראה וישתוק, והדיינים יעשו על פי עדותו כפי מה שיראה להם, והוזהר שלא לדבר שום דבר נוסף על העדות. וזהו בדיני נפשות בלבד.
והוא אמרו יתעלה: "ועד אחד לא יענה בנפש למות" (במדבר לה, ל). וכפל את האזהרה בעניין זה ואמר: "לא יומת על פי עד אחד" (דברים יז, ו). כלומר: לא יומת בהוראת העד.
ובגמרא סנהדרין אמרו: "ועד אחד לא יענה בנפש - בין לזכות בין לחובה". וביארו שטעם הדבר: "משום דמחזי כנוגע בעדותו". ובדיני נפשות בלבד הוא שאסור לו ללמד לא זכות ולא חובה.
