המצוה היומית

האזהרה שהזהרנו מלהתעלם מן האבדה, אלא נקחנה ונחזירנה לבעליה, והוא אמרו יתעלה: "לא תוכל להתעלם" (שם כב, ג).

וכבר ביארנו אמרם במכלתא בעניין האבדה:

"נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה". ולשון הגמרא: "השב אבדה עשה ולא תעשה הוא". ובמשנה תורה כפל את הלאו בעניין זה ונאמר בו לאו מיוחד והוא אמרו יתעלה: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וגו'" (שם, א).

ובספרי: ",לא תראה את שור אחיך' - מצוות לא תעשה ולהלן הוא אומר: 'כי תפגע' (שמות כג, ד) - מצוות עשה"

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפ"ב מבבא מציעא.

הציווי שנצטווינו להחזיר את האבדה לבעליה, הוא אמרו: "השב תשיבנו לו" (שמות כג, ד): "השב תשיבם לאחיך" (דברים כב, א). ובפרוש אמרו: "השבת אבדה עשה הוא". ואמרו עוד על האבדה: "נמצאנו למדים שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה", ועוד נבאר לא תעשה של אבדה במקומו.

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק ב' מ[בבא] מציעא.