המצוה היומית

הציווי שנצטווינו בדין עבד עברי, הוא אמרו יתעלה: "כי תקנה עבד וגו'" (שמות כא, ב). וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפסוקי התורה, והלכות מצווה זו נתבארנו כולן בריש מסכת קידושין.

האזהרה שהזהרנו מלמכור עבר עברי כדרך שנמכרים העבדים, הוא: שיעמד במקום מכירת העבדים ויכריזו עליו ויעלו הקונים את דמיו זה על זה - אין עושין כן בשום פנים, אלא בהצנע ובדרך נאה. והוא אמרו יתעלה באזהרה על כך: "לא ימכרו ממכרת עבד" (שם, מב).

ולשון ספרא: "לא ימכרו ממכרת עבד - שלא יעשה סמטא ויעמידו על אבן הלקח"

ובכלל לאו זה בלי ספק אזהרה לגונב נפש מישראל, לפי שאם מוכרו הרי הוא מוכרו כאילו הוא עבד כנעני ונמצא עובר על אמרו: "לא ימכרו ממכרת עבד";

וכבר הזכרנו את זה לעיל, ובאר הכתוב שהוא נהרג. ודיני מצווה זו עם שלפניה מבארים בגמרא קדושין בפרק א'.

האזהרה שהזהרנו מלהעביד עבד עברי בדבר שאין לנו צורך בו, וזהו הנקרא "עבודת פרך", הוא אמרו יתעלה: "לא תרדה בו בפרך" (שם, מג) ולא נעבידנו אלא כשיכריחנו הצורך לעשיית אותה עבודה אז נטיל אותה עליו.

ולשון ספרא:

"לא תרדה בו בפרך - שלא תאמר לו הרם את הכוס הזה והוא אינו צריך לו", וכן כל הדומה לזה. ואמנם הביאו משל מן הקלה ביותר שבמלאכות והפשוטה שבהן, ואף על פי כן אינו מותר אלא בשעת הצורך.

האזהרה שהזהרנו מלהעביד עבד עברי בעבודות שיש בהן זלזול גדול והשפלה, בכמותן עובד עבד כנעני. והוא אמרו יתעלה: "לא תעבד בו עבדת עבד" (ויקרא כה, לט).

ובספרא: "שלא יטול אחריך בלינטא ולא יטול לפניך כלים למרחץ". ולינטא מחצלת קטנה שיושב עליה כשייגע בהתעמלות, ולוקח אותה העבד ומוליכה אחר אדוניו. וכן כל הדומה לעבודות אלו מזהר מלהטילן על עבד עברי, אלא רק ישמשנו בדברים שמשמש בהם השכיר והפועל שהסכים עמו לעשות לו עבודה מסוימת, אמר ה': "כשכיר כתושב יהיה עמך" (שם ט).

האזהרה שהזהרנו מלהניח גוי הגר בארצנו שיעביד בפרך עבד עברי שמכר לו את עצמו, והוא אמרו יתעלה: "לא ירדנו בפרך לעיניך" (שם, נג),

ולא נאמר הואיל ועבד זה פשע בעצמו ומכר עצמו לגוי נעזבנו לקבל פרי מעשיו, אלא נפקח על הגוי בכך ונמנענו מלהעבידו עבודת פרך.

ולשון ספרא: "לא ירדנו בפרך לעיניך - אין אתה מצווה אלא לעיניך", כלומר: שאינך מחייב לפקח עליו בביתו אם הוא מעבידו עבודת פרך או לא, אלא כל זמן שנראהו שהוא עושה זאת נזהירנו עליו.