הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו מדי שבוע מגזין מרתק!

המצוה היומית

מצוות לא תעשה פ״ה, פ״ב; מצוות עשה ל״ד; מצוות לא תעשה פ״ו

המצווה הפ"ה

האזהרה שהזהרנו מלעשות מוגמר כמתכנת הקטרת, לומר: שיהיו אותן [סממני] תערובתו וביחס אותן המידות ויתכוון להתגמר בו. והוא אמרו יתעלה: "ובמתכנתה לא תעשו לכם".

וביאר לנו, שהעובר ועושה כמוה וכוונתו להריח תימרתה - חייב כרת, אמר: "איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו" (שם, לח) אם הוא מזיד; ואם הוא שוגג - מקריב חטאת קבועה.

וכבר נתבארו גם דיני מצווה זו בריש כריתות.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת

המצווה הפ"ב

האזהרה שהזהרנו מלהקריב שום קרבן במזבח הזהב שבהיכל, והוא אמרו יתעלה: "לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה ונסך לא תסכו עליו" (שמות ל, ט).

וכל המקריב בו או הזורק עליו זולת מה שמיוחד לו - לוקה.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת

המצווה הל"ד

שנצטווינו שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם כשנרצה להעבירו ממקום למקום, והוא אמרו יתעלה: "כי עבודת הקדש עלהם בכתף ישאו" (במדבר ז, ט).

ואף על פי שציווי זה נאמר אז ללויים, לא היה זה אלא מחמת מיעוט מספר הכהנים באותו הזמן, כי אהרן הוא המתחיל; אבל לדורות הרי המצווה חובה על הכהנים, והם הנושאים אותו, כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל. וכאשר ציווה דוד להעביר את הארון בפעם השניה אמר בדברי הימים: "וישאו בני הלוים את הארון האלהים כאשר ציווה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם".

וכן כאשר הזכיר בדברי הימים חלוקת הכהנים לעשרים וארבע משמרות ואמר אחר כך: "אלה פקדתם לעבדתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר ציווהו ה' אלהי ישראל", פרשו חכמים, שהוא רומז על [זה] שעבודת הכהנים היא נשיאת הארון על הכתף, וזהו ציווהו ה' אלקי ישראל.

ולשון ספרי: "כמשפטם וגו' כאשר ציווהו ה' אלקי ישראל - היכן ציווהו? ולבני קהת לא נתן וגו' בכתף ישאו". הנה נתבאר שזה מכלל המצוות.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת

המצווה הפ"ו

האזהרה שהזהרנו מלהוציא בדי הארון מתוך הטבעת, והוא אמרו יתעלה: "בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (שם כה, טו);

והעובר על לאו זה - לוקה.

ובסוף מכות אמרו, כאשר הזכירו מחייבי מלקות: "והא איכא המסיר בדי הארון?" כלומר: שגם הוא לוקה. ואזהרתיה מהכא, מ"לא יסרו". הנה נתבאר לך שהיא מצוות לא תעשה ולוקין עליה.

מתוך ובאדיבות המהדורה המעוצבת של אתר דעת