רמב"ם: פרק אחד

אהַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים וְחַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק - יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַפִלּוּ הָיוּ דְּמֵי הָעוֹר מְרֻבִּין עַל דְּמֵי הַבָּשָׂר. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.

בוְכֵן הַלּוֹקֵחַ כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת מִמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּם לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת, מִמִּי שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר - יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.

לְפִיכָךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִפְתֹּחַ רָאשֵׁי הַכַּדִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. וְאִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, וְלִמְכֹּר בְּמִדָּה - יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.

גלְקָחָן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, אוֹ שֶׁלָּקַח מִן הַתַּגָּר שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּמְכִירָתוֹ - לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.

לָקַח סַלֵּי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין.

דלָקַח אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶן לְחֻלִּין. לָקַח חוֹתָל תְּמָרִים, יָצָא הַחוֹתָל לְחֻלִּין. קֻפָּה שֶׁל תְמָרִים: אִם דְּרוּסוֹת, יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין; וְאִם אֵינָן דְּרוּסוֹת, לֹא יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין.

המִי שֶׁהָיָה לוֹ יַיִן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהִשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂר, אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם אֶת פִּיהֶם, לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים.

כָּנַס אֶת הַיַּיִן לַתּוֹכָן סְתָם: אִם קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר עַד שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר; וְאִם מִשֶּׁסָּתַם קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר, קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַן.

הִפְקִיד לְתוֹךְ הַקַּנְקַן רְבִיעִית חֻלִּין, אוֹ שֶׁכָּנַס לְתוֹכָן שֶׁמֶן אוֹ חֹמֶץ אוֹ צִיר וּדְבַשׁ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי סְתָם - בֵּין מִשֶּׁסָּתַם בֵּין עַד שֶׁלֹּא סָתַם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים.

וצְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמֵת - יִקָּבֵר בְּעוֹרוֹ. לְקָחוֹ חַי, וּשְׁחָטוֹ, וְנִטְמָא - הֲרֵי זֶה יִפָּדֶה כִּשְׁאָר פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמְאוּ.

הַמַּנִּיחַ דִּינָר שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא לְחֻלִּין, וְהָיָה הַדִּינָר יוֹצֵא בְּעֶשְׂרִים מָעָה, אָכַל עָלָיו בְּעֶשֶׂר מָעִין, וְהוּזְלוּ הַמָּעוֹת לְאַחַר זְמַן, וַהֲרֵי הַדִּינָר יוֹצֵא בְּאַרְבָּעִים מָעָה - צָרִיךְ לֶאֱכֹל עָלָיו בְּעֶשְׂרִים מָעָה, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין.

הוּקְרוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי הַדִּינָר יוֹצֵא בְּעֶשֶׂר מָעִין - אוֹכֵל עָלָיו בְּחָמֵשׁ מָעִין, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין.

זהַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת בְּסֶלַע שֶׁל כֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמָשַׁךְ הַפֵּרוֹת, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַסֶּלַע עַד שֶׁהוּקְרוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם - הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן סֶלַע בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ" (ראה ויקרא כז, יט; ויקרא כז, כג) - בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף קוֹנֵה; וְהַשָּׂכָר לַמַּעֲשֵׂר.

חמָשַׁךְ פֵּרוֹת בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַמָּעוֹת עַד שֶׁהוּזְלוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בְּסֶלַע - אֵינוֹ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָא סֶלַע אַחַת; וּמוֹסִיף עָלֶיהָ סֶלַע שְׁנִיָּה מִן הַחֻלִּין, וְנוֹתֵן לַמּוֹכֵר.

וְאִם הָיָה הַמּוֹכֵר עַם הָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן לוֹ סֶלַע שְׁנִיָּה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְמַאי.

נָתַן לוֹ סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם - מַה שֶׁפָּדָה פָּדָה, וְהַדִּין בֵּינֵיהֶן.

טנָתַן לוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים שֶׁל מַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת עַד שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת בְּסֶלַע - מַה שֶׁפָּדָה פָּדָה, וּמִדַּת הַדִּין בֵּינֵיהֶם. שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, פְּדִיָּתוֹ הִיא מְשִׁיכָתוֹ.

ימִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם - אוֹמֵר 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ', וְיֹאכַל הַפֵּרוֹת שָׁם בְּטָהֳרָה; וְיֵצְאוּ אוֹתָן הַמָּעוֹת לְחֻלִּין בִּמְקוֹמָן.

יאהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ לוֹ פֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם - אוֹמֵר 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָהֵם', וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין; וְיַעֲלוּ הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם; שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמָּעוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד בִּשְׁעַת הַחִלּוּל.

יבמִי שֶׁהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם, וְצָרִיךְ לָהֶם, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלָן - אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ'.

וְנִמְצְאוּ אוֹתָם הַפֵּרוֹת לְקוּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְיֹאכַל אוֹתָם חֲבֵרוֹ בְּטָהֳרָה; וְלֹא הִפְסִיד כְּלוּם, וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין.

יגבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ בַּעַל הַפֵּרוֹת חָבֵר; שֶׁאֵין מוֹסְרִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל וַדַּאי אֶלָא לְחָבֵר.

לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הַמָּעוֹת שֶׁל דְמַאי, אוֹמֵר כֵּן אַף לְעַם הָאָרֶץ.

וּמֻתָּר לְחַלֵּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ וְעַל מָעוֹתָיו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵם.

ידהַמַּנִּיחַ דִּינָר שֶׁל מַעֲשֵׂר לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ וְהוֹלֵךְ - כֵּיוָן שֶׁאָכַל עָלָיו עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָא פָּחוֹת מִפְּרוּטָה, יָצָא לְחֻלִּין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁל דְמַאי; אֲבָל בְּשֶׁל וַדַּאי - לֹא יָצָא לְחֻלִּין עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מִשָׁוֶה פְּרוּטָה אַחַר שֶׁמּוֹסִיפִין אֶת הַחֹמֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה חֻמְשֵׁי פְּרוּטָה.

טוטְמֵאִים וּטְהוֹרִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹ שׁוֹתִין כְּאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם, וְרָצוּ הַטְּהוֹרִים לִהְיוֹת אוֹכְלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם - מַנִּיחִין סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאוֹמְרִין 'כָּל שֶׁהַטְּהוֹרִין אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו'. וְתֵצֵא הַסֶּלַע לְחֻלִּין, שֶׁהֲרֵי אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּשָׁוְיָהּ בְּטָהֳרָה.

וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִגְּעוּ הַטְּמֵאִים בַּמַּאֲכָל, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ.

רמב"ם: פרק אחד

מעשר שני ונטע רבעי - פרק ח

מעשר שני ונטע רבעי - פרק ח