רמב"ם: פרק אחד

אאָסוּר לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי לְעַם הָאָרֶץ אוֹ לִשְׁלֹּחַ לוֹ דְּמַאי - מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ לְזֶה לֶאֱכֹל דָּבָר הָאָסוּר. אֲבָל מוֹכְרִין וּמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְתַלְמִיד חָכָם - שֶׁאֵין תַּלְמִיד חָכָם אוֹכֵל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ אָדָם נֶאֱמָן שֶׁזֶּה מְעֻשָּׂר.

בכָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְּבוּאָה - מֻתָּרִין לִמְכֹּר אֶת הַדְּמַאי וּלְשַׁלְּחוֹ; מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין עַל הַמִּדָּה, הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה הַלּוֹקֵחַ אוֹ זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לוֹ הוּא הַמַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר דְּמַאי.

אֲבָל הַמּוֹדְדִין בְּמִדָּה דַּקָּה, הוֹאִיל וְהַמּוֹכֵר מִשְׂתַּכֵּר - הוּא מַפְרִישׁ; וְלֹא יִמְכֹּר וְלֹא יִשְׁלַח אֶלָא מְתֻקָּן.

גוְכַמָּה הִיא מִדָּה גַּסָּה? בְּיָּבֵשׁ, חֲצִי סְאָה; וּבְלַּח, מִדָּה שֶׁהִיא מַחְזֶקֶת שָׁוֶה דִּינָר מֵאוֹתוֹ דָּבָר הַלַּח.

דסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים, וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסָרָה - אָסוּר לְמָכְרָן דְּמַאי.

האָמַר אֶחָד מֵהֶן 'בּוֹא וּנְתַקֵּן הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ', בֵּין שֶׁהָיָה מוֹכֵר בְּדַּקָּה אוֹ בְּגַּסָּה - הַמּוֹכֵר מַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְדָבָר זֶה תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא.

וחָבֵר וְעַם הָאָרֶץ שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן עַם הָאָרֶץ - יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ 'טֹל אַתָּה חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי חִטִּים שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', 'אַתָּה יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וַאֲנִי יַיִן שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי'; אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ 'טֹל אַתָּה חִטִּים וַאֲנִי שְׂעוֹרִים', 'טֹל אַתָּה אֶת הַלַּח וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת הַיָּבֵשׁ', מִפְּנֵי שֶׁזֶּה מוֹכֵר דְּמַאי.

זמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא יָרָק, וְכָבֵד עָלָיו מַשָּׂאוֹ, וְרָצָה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנּוּ עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ - לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקְלָה לְעַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאוֹכְלִין אוֹתוֹ כִּדְמַאי.

חהַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וּמָשַׁךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁקַל וְלֹא מָדַד וְלֹא נָתַן דָּמִים, וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַחֲנוּת - לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

טהַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ: אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן - פָּטוּר מִלְעַשֵּׂר, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר; וְאִם רֹב מַכְנִיסִין לִמְכֹּר בַּשּׁוּק - הֲרֵי אֵלּוּ דְּמַאי; וּמֶחְצָה לְמֶחְצָה - דְּמַאי.

ינְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעָן - לֹא יַשְׁהֶה אוֹתָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקְלָה לַאֲחֵרִים. וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשַׁהוֹתָן אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה לְאָכְלָן אוֹ לְשַׁלְּחָן אוֹ לְמָכְרָן, וִיעַשֵּׂר אוֹתָן דְּמַאי.

יאקְנִיבַת יָרָק הַנִּמְצֵאת בַּגִּנָּה, הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הַנִּמְצֵאת בַּבַּיִת, חַיֶּבֶת. שֶׁעַל גַּבֵּי הָאַשְׁפָּה, בְּכָל מָקוֹם, מֻתֶּרֶת.

יבהַנּוֹתֵן לַפֻּנְדָּקִית לְבַשֵּׁל לוֹ וְלֶאֱפוֹת - מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא תַּקָלָה לְאֲחֵרִים, וּמְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף שֶׁל זֶה בְּזֶה. אֲבָל הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, בֵּין שֶׁנָּשָׂא בִּתָּהּ בֵּין שֶׁאֵרְסָהּ, אוֹ לִשְׁכֶנְתּוֹ, פַּת לֶאֱפוֹת וְתַבְשִׁיל לְבַשֵּׁל - אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר לְעִיסָה וּתְבָלִין לִקְדֵרָה; אֲבָל אִם לֹא נָתַן - חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת וְחוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית. וּלְפִיכָךְ אִם הָיְתָה שְׁנַת שְׁמִטָּה - הַפַּת אֲסוּרָה, שֶׁמָּא הַשְּׂאוֹר מִסְּפִיחֵי שְׁבִיעִית הוּא.

יגהַמּוֹלִיךְ חִטִּים לִטְחֹן עִם עַם הָאָרֶץ - הֲרֵי הֵן כְּחֶזְקָתָן, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף. הוֹלִיכָן לִטְחֹן עִם הַנָּכְרִי - הֲרֵי הֵם דְּמַאי, שֶׁמָּא הִחְלִיפָן בְּחִטָּיו שֶׁל עַם הָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּפְקִיד אֵצֶל עַם הָאָרֶץ - הֲרֵי הֵן כְּחֶזְקָתָן, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן.

ידעַם הָאָרֶץ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל חָבֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחָבֵר יוֹצֵא וְנִכְנָס - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הִחֲלִיף.

טוהַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַנָּכְרִי - הֲרֵי הֵן כְּפֵרוֹתָיו שֶׁל נָּכְרִי, שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהַחֲלִיף הַפִּקָּדוֹן.

וְהֵיאַךְ דִּינָם? אִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן, וְנִגְמְרוּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁלָּקַח הַפִּקָּדוֹן - מַפְרִישׁ מַעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת שֶׁהִפְקִיד טְבָלִים וְנִגְמְרָה מְלַאכְתָּן - חַיָּב לְהַפְרִישׁ, שֶׁמָּא לֹא הֶחֱלִיף הַגּוֹי. וּלְפִיכָךְ יֵרָאֶה לִי, שֶׁהַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁיַּפְרִישׁ סָפֵק.

אֲבָל אִם הִפְקִיד חֻלִּין מְתֻקָּנִין, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ כְּלוּם; שֶׁאַפִלּוּ הֶחֱלִיף הַגּוֹי - פְּטוּרִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת, "דְּגָנְךָ" (דברים יח, ד) - וְלֹא דְּגַן גּוֹי.

רמב"ם: פרק אחד

מעשר - פרק יא

מעשר - פרק יא