רמב"ם: פרק אחד

אהַצְּדָקָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה' אוֹ 'הֲרֵי הַסֶּלַע הַזּוֹ צְדָקָה' - חַיָּב לִתְּנָהּ לָעֲנִיִּים מִיָּד.

וְאִם אֵחַר, עָבַר בְּ"לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ" (דברים כג, כב); שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִתֵּן מִיָּד, וְהָעֲנִיִּים מְצוּיִין הֵן. אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים, מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים.

וְאִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יִתֵּן עַד שֶׁיִּמְצָא עָנִי, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ.

וְכֵן אִם הִתְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר בִּצְדָקָה אוֹ הִתְנַדֵּב אוֹתָהּ, שֶׁיִּהְיוּ גַּבָּאִין רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְצָרְפָהּ בְּזָהָב - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

בהַמַּתְפִּיס בִּצְדָקָה - חַיָּב, כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים.

כֵּיצַד? אָמַר 'הֲרֵי סֶלַע זוֹ כְּזוֹ', הֲרֵי זוֹ צְדָקָה.

הִפְרִישׁ סֶלַע וְאָמַר 'הֲרֵי זוֹ צְדָקָה', וְלָקַח סֶלַע שְׁנִיָּה וְאָמַר 'וְזוֹ' - הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה צְדָקָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ.

גהַנּוֹדֵר צְדָקָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה נָדַר, יִתֵּן עַד שֶׁיֹּאמַר 'לֹא לְכָּךְ נִתְכַּוַּנְתִּי'.

דאֶחָד הָאוֹמֵר 'סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה', אוֹ הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה', וְהִפְרִישׁ הַסֶּלַע - אִם רָצָה לְשַׁנּוֹתָהּ בְּאַחֶרֶת, מֻתָּר. וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעָה לְיַד הַגַּבַּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. וְאִם רָצוּ הַגַּבָּאים לְצָרֵף הַמָּעוֹת וְלַעֲשׂוֹתָן דִּינָרין, אֵינָן רַשָּׁאִין; אֶלָא אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים לְחַלֵּק - מְצָרְפִין לַאֲחֵרִים, אֲבָל לֹא לְעַצְמָן.

ההָיָה לָעֲנִיִּים הֲנָאָה בְּעִכּוּב הַמָּעוֹת בְּיַד הַגַּבַּאי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֲחֵרִים לִתֵּן, הֲרֵי אוֹתוֹ הַגַּבַּאי מֻתָּר לִלְווֹת אוֹתָם הַמָּעוֹת שֶׁל עֲנִיִּים וּפוֹרֵעַ; שֶׁהַצְּדָקָה אֵינָהּ כְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ.

ומִי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת - אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. וְאִם לִדְבַר מִצְוָה - מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ, אֶלָא אוֹמְרִים 'זוֹ הַמְּנוֹרָה אוֹ נֵר שֶׁל פְלוֹנִי'. וְאִם נִשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵעָלֶיהָ, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ אַפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת.

זבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַמִּתְנַדֵּב יִשְׂרָאֵל; אֲבָל אִם הָיָה גּוֹי - אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אַפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, עַד שֶׁיִּשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ; שֶׁמָּא יֹאמַר הַגּוֹי 'הִקְדַּשְׁתִּי דָּבָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל יְּהוּדִים, וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לְעַצְמָן'.

חגּוֹי שֶׁהִתְנַדֵּב לְבֶדֶק הַבַּיִת, אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה. וְאִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ, אֵין מַחְזִירִין לוֹ. וְאִם הָיָה דָּבָר מְסֻיָּם כְּגוֹן קוֹרָה אוֹ אֶבֶן - מַחְזִירִין לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶן דָּבָר מְסֻיָּם בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ" (עזרא ד, ג).

אֲבָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מְקַבְּלִין מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר 'בְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי'. וְאִם לֹא אָמַר - טָעוּן גְּנִיזָה, שֶׁמָּא בְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

וְאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא לְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וּצְדָקָה וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלִָיִם" (נחמיה ב, כ).

טאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטֹּל צְדָקָה מִן הַגּוֹיִים בְּפַרְהֶסְיָא; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בִּצְדָקָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ מִן הַגּוֹיִים בְּצִנְעָה - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

וּמֶלֶךְ אוֹ שַׂר מִן הַגּוֹיִים שֶׁשָּׁלַח מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל לִצְדָקָה - אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לוֹ, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת; אֶלָא נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ, וְיִנָּתֵן לַעֲנִיֵּי גּוֹיִים בַּסֵּתֶר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ.

יפִּדְיוֹן שְׁבוּיִים קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן.

וְאֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּמוֹ פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים, שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים, וּבִכְלַל הָעֲרֻמִּים, וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת.

וְהַמַּעְלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹנוֹ - הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ" (דברים טו, ז), וְעַל "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז), וְעַל "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ" (ויקרא כה, נג); וּבִטֵּל מִצְוַת "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ" (דברים טו, ח; דברים טו, יא), וּמִצְוַת "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לו), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), וְ"הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת" (משלי כד, יא), וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כְּאֵלּוּ. וְאֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים.

יאאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁגָּבוּ מָעוֹת לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּבָא לָהֶן דְּבַר מִצְוָה - מוֹצִיאִין בּוֹ אֶת הַמָּעוֹת. קָנוּ אֲבָנִים וְקוֹרוֹת - לֹא יִמְכְּרוּ אוֹתָן לִדְבַר מִצְוָה, אֶלָא לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא אֶת הַלְּבֵנִים, וְגָדְרוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּפָצְלוּ אֶת הַקּוֹרוֹת, וְהִתְקִינוּ הַכֹּל לַבִּנְיָן - מוֹכְרִין הַכֹּל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים בִּלְבָד. אֲבָל אִם בָּנוּ וְגָמְרוּ - לֹא יִמְכְּרוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָא יִגְבּוּ לְפִדְיוֹנָן מִן הַצִּבּוּר.

יבאֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים בְּיָתֵר עַל דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם - שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים רוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶם לִשְׁבּוֹתָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִים, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם - שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶן אֶת הָעֹל, וּמַרְבִּים בִּשְׁמִירָתָן.

יגמִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ וּבָנָיו לַגּוֹיִים, אוֹ שֶׁלָּוָה מֵהֶן וְשָׁבוּ אוֹתוֹ אוֹ אָסְרוּ אוֹתוֹ בְּהַלְוָאָתָן: פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ; שְׁלִישִׁית, אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ. אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן.

וְאִם בִּקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ, פּוֹדִין אוֹתוֹ מִיָּדָם אַפִלּוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים.

ידעֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה, הוֹאִיל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבֵּל עָלָיו מִצְווֹת - פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁבָּה.

וְשָׁבוּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד אַפִלּוּ לְמִצְוָה אַחַת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה - אָסוּר לִפְדוֹתוֹ.

טוהָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לָאִישׁ לְהַאֲכִיל וּלְכַסּוֹת וּלְהוֹצִיא מִבֵּית הַשְּׁבִי; מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְחַזֵּר וְאֵין הָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לְחַזֵּר, וּבָשְׁתָּהּ מְרֻבָּה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּשִּׁבְיָה, וְנִתְבְּעוּ שְׁנֵיהֶן לִדְבַר עֶרְוָה - הָאִישׁ קוֹדֵם לִפְדּוֹת, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכוֹ לְכָּךְ.

טזיָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן - מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה קֹדֶם לָאִישׁ, שֶׁבָּשְׁתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה. וְלֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִמִּשְׁקַל שִׁשָּׁה דִּינָרים וּרְבִיעַ דִּינָר שֶׁל כֶסֶף טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בַּכִּיס שֶׁל צְּדָקָה, נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ.

יזהָיוּ לְפָנֵינוּ עֲנִיִּים הַרְבֵּה אוֹ שְׁבוּיִים הַרְבֵּה, וְאֵין בַּכִּיס כְּדֵי לְפַרְנֵס אוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹת אוֹ כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן - מַקְדִּימִין אֶת הַכּוֹהֵן לַלֵּוִי, וְלֵוִי קוֹדֵם לְיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל לְחָלָל, וְחָלָל לִשְׁתוּקִי, וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי, וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר, וּמַמְזֵר לְנָתִין; וְנָתִין קוֹדֵם לְגֵר, שֶׁהַנָּתִין גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה, וְגֵר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר, לְפִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אָרוּר.

יחבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ שָׁוִין בְּחָכְמָה; אֲבָל אִם הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם, תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. וְכָל הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ; וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ אוֹ אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גָּדוֹל מֵהֶן בְּחָכְמָה - רַבּוֹ אוֹ אָבִיו שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְזֶה שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהֶם בְּחָכְמָה.

רמב"ם: פרק אחד

מתנות עניים - פרק ח

מתנות עניים - פרק ח