רמב"ם: פרק אחד

מִי שֶׁהֵעִידוּ לוֹ אֲנָשִׁים רַבִּים וּגְדוֹלִים בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית. אוֹ שֶׁלָּוָה מִפְּלוֹנִי. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַאֲמִין הַדָּבָר בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ רָאָהוּ לֹא יָעִיד עַד שֶׁיִּרְאֶה הַדָּבָר בְּעֵינָיו אוֹ יוֹדֶה לוֹ הַלּוֶֹה מִפִּיו וְיֹאמַר לוֹ הֱיֵה עָלַי עֵד שֶׁפְּלוֹנִי הִלְוָה לִי מָנֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה א) "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע". וְאֵין לְךָ עֵדוּת שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְאִיָּה אוֹ בִּידִיעָה אֶלָּא עֵדוּת מָמוֹן. וְכָל הַמֵּעִיד מִפִּי אֲחֵרִים הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר וְעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יג) "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר":

לְפִיכָךְ מְאַיְּמִין אַף עַל עֵדֵי הַמָּמוֹן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. [מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם] בִּפְנֵי הַכּל. וּמוֹדִיעִין אוֹתָן כֹּחַ עֵדוּת שֶׁקֶר וּבֹשֶׁת הַמֵּעִיד בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים וְאוֹמֵר לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר שֶׁהוּא אָמַר לִי חַיָּב אֲנִי לוֹ אוֹ אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הָעֵד הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּךְ. נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶן מְכֻוָּנִין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר וְגוֹמְרִין הַדִּין:

הַמַּטְמִין עֵדִים לַחֲבֵרוֹ וְהוֹדָה לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְהָעֵדִים רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ וַדַּאי יֵשׁ לְךָ אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ אֲבָל מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תְּכוּפֵנִי בְּדִין לְמָחָר הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ עֵדוּת עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים:

אֶחָד הַמּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים. וְאָמַר דֶּרֶךְ הוֹדָאָה זֶה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ. אוֹ שֶׁאָמַר אַתֶּם עֵדַי אוֹ שֶׁאָמַר הֱיוּ עָלַי עֵדִים. בֵּין שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה בֵּין שֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה וְשָׁתַק הַלּוֶֹה דֶּרֶךְ מַאֲמִין לִדְבָרָיו. הֲרֵי אֵלּוּ עֵדִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם קָנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם כִּתְבוּ עָלַי שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לָזֶה אֶצְלִי כָּךְ וְכָךְ וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ הֲרֵי הֵם הוֹדָאָה וּמְעִידִין עַל פִּיו:

תַּלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאִם נוֹתְנִין לִי כָּל מָמוֹן הָעוֹלָם אֵינִי מְשַׁקֵּר מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי וְיֵשׁ לִי עָלָיו עֵד אֶחָד לֵךְ וְהִצְטָרֵף עִמּוֹ. אִם נִצְטָרֵף הֲרֵי זֶה עֵד שֶׁקֶר:

אָמַר לוֹ בּוֹא וַעֲמֹד עִם הָעֵד וְלֹא תָּעִיד כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה הַלּוֶֹה וִיפַחֵד וְיַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאַתֶּם שְׁנֵי עֵדִים וְיוֹדֶה מֵעַצְמוֹ הֲרֵי זֶה אָסוּר לַעֲמֹד וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא עֵד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵעִיד. וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר (שמות כג ז) "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק":

הַשּׂוֹכֵר עֵדֵי שֶׁקֶר לְהָעִיד לַחֲבֵרוֹ פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְכֵן עֵד אֶחָד שֶׁכָּבַשׁ עֵדוּתוֹ וְלֹא הֵעִיד פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם: