רמב"ם: פרק אחד

אאֶחָד הַנִּשְׁבָּע אַחַת מֵאַרְבַּע מִינֵי שְׁבוּעוֹת אֵלּוּ מִפִּי עַצְמוֹ, וְאֶחָד הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים וְעָנָה אָמֵן, אַפִלּוּ הִשְׁבִּיעוֹ גּוֹי אוֹ קָטָן, וְעָנָה אָמֵן - חַיָּב. שֶׁכָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר שְׁבוּעָה, כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו. וְאֶחָד הָעוֹנֶה אָמֵן אוֹ הָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁעִנְיָנוֹ כְּעִנְיַן אָמֵן - כְּגוֹן שֶׁאָמַר 'הֵן' אוֹ 'מְחֻיָּב אֲנִי בִּשְׁבוּעָה זוֹ' אוֹ 'קִבַּלְתִּי עָלַי שְׁבוּעָה זוֹ', וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל לָשׁוֹן - הֲרֵי זֶה כַּנִּשְׁבָּע לְכָל דָּבָר, בֵּין לְחַיְּבוֹ מַלְקוּת בֵּין לְחַיְּבוֹ קָרְבָּן.

באֶחָד הַנִּשְׁבָּע, אוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ אַחֵר בְּשֵׁם הַמְּיֻחָד אוֹ בְּאֶחָד מִן הַכִּנּוּיִין - כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן, וּבְמִי שֶׁשְּׁמוֹ רַחוּם, וּבְמִי שֶׁשְּׁמוֹ אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן - הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה גְּמוּרָה.

וְכֵן אָלָה וְאָרוּר, הֲרֵי הֵן שְׁבוּעָה. וְהוּא, שֶׁיִּזְכֹּר שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת אוֹ כִּנּוּי מִן הַכִּנּוּיִין. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁאָמַר 'בְּאָלָה אוֹ אָרוּר לַה'' אוֹ 'לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן אוֹ לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ רַחוּם, מִי שֶׁיֹּאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי', וַאֲכָלוֹ - הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר. וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת.

גוְכֵן הָאוֹמֵר 'שְׁבוּעָה בַּה'' אוֹ 'בְּמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן, שֶׁלֹּא אֹכַל', וְאָכַל; 'שֶׁזּוֹ אִשָּׁה', וְהוּא אִישׁ'; 'שֶׁאֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם', וְיֵשׁ לוֹ; 'שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְךָ עֵדוּת', וְהוּא יוֹדֵעַ - הֲרֵי זֶה חַיָּב.

דאָמַר 'אָלָה' אוֹ 'אָרוּר' אוֹ 'שְׁבוּעָה', וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם וְלֹא כִּנּוּי - הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּדָּבָר שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו. אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה וְלֹא מֵבִיא קָרְבָּן, אִם עָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ - עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּיֻחָדִים אוֹ כִּנּוּי מִן הַכִּנּוּיִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

הוְלֹא הַשְּׁבוּעָה בִּלְבָד, אֶלָא כָּל כִּנּוּי שְׁבוּעָה כִּשְׁבוּעָה. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי אוֹתוֹ מָקוֹם עִלְּגִים, וְהָיוּ קוֹרְאִים לִשְׁבוּעָה שְׁבוּתָה אוֹ שְׁקוּקָה, אוֹ שֶׁהָיוּ אֲרַמִּיִּים שֶׁלְּשׁוֹן שְׁבוּעָה בִּלְשׁוֹנָם מוֹמָתָא, וְהָיוּ הָעִלְּגִים מְכַנִּין אוֹתָהּ וְאוֹמְרִין מוֹהָא - כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָשׁוֹן שֶׁמַּשְׁמָעוֹ וְעִנְיָנוֹ שְׁבוּעָה, הֲרֵי זֶה חַיָּב כְּמִי שֶׁהוֹצִיא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה.

ווְכֵן הָאוֹמֵר 'לָאו לָאו' שְׁנֵי פְּעָמִים דֶּרֶךְ שְׁבוּעָה, אוֹ 'הֵן הֵן', וְהִזְכִּיר שֵׁם אוֹ כִּנּוּי - הֲרֵי זֶה כַּנִּשְׁבָּע. וְכֵן 'יָמִין' שְׁבוּעָה, וּ'שְׂמֹאל' שְׁבוּעָה - שֶׁנֶּאֱמַר "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ" (ישעיהו סב, ח). וְכֵן הָאוֹמֵר 'מִבְטָא שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה כָּךְ וְכָּךְ', וְהִזְכִּיר שֵׁם אוֹ כִּנּוּי - הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה.

זאָמַר 'אִסָּר לַה'' אוֹ 'לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ חַנּוּן שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה' אוֹ 'שֶׁאֶעֱשֶׂה' - הוֹאִיל וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן שְׁבוּעָה, הֲרֵי הוּא כִּשְׁבוּעָה.

חשָׁמַע חֲבֵרוֹ נִשְׁבַּע, וְאָמַר 'וַאֲנִי כְּמוֹתְךָ' - הוֹאִיל וְלֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיו וְלֹא הִשְׁבִּיעוֹ חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְזֶהוּ מַתְפִּיס בִּשְׁבוּעָה, שֶׁהוּא פָּטוּר.

טוְכֵן אִם נִשְׁבַּע 'שֶׁלֹּא אֹכַל בָּשָׂר זֶה', וְחָזַר וְאָמַר 'וַהֲרֵי הַפַּת הַזּוֹ כַּבָּשָׂר הַזֶּה' - הֲרֵי זֶה פָּטוּר עַל הַפַּת, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיא שְׁבוּעָה עָלֶיהָ אֶלָא הִתְפִּיסָהּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַמַּלְקוּת אוֹ מִן הַקָּרְבָּן, אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל אוֹתָהּ הַפַּת שֶׁהִתְפִּיסָהּ בִּשְׁבוּעָה.

ימִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁבוּעָה, וְגָמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה, וְשֶׁדָּבָר זֶה אָסוּר עָלָיו בִּשְׁבוּעָה, וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר "לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם" (ויקרא ה, ד) - אֵין הַנִּשְׁבָּע חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹצִיא עִנְיַן שְׁבוּעָה בִּשְׂפָתָיו.

יאוְכֵן אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהִשָּׁבַע, וְטָעָה וְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר. כֵּיצַד? הַמִּתְכַּוֵּן לְהִשָּׁבַע שֶׁלֹּא יֹאכַל אֵצֶל רְאוּבֵן, וּכְשֶׁבָּא לְהוֹצִיא שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל אֵצֶל שִׁמְעוֹן - הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֶאֱכֹל עִם רְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְעִם שִׁמְעוֹן, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה שִׁמְעוֹן בְּלִבּוֹ.

יבוְכֵן שְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. לְפִיכָךְ אִם נִשְׁבַּע אֶחָד בְּפָנֵינוּ שֶׁלֹּא יֹאכַל הַיּוֹם, וְאָכַל, וְהִתְרוּ בּוֹ, וְאָמַר 'אֲנִי לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָא שֶׁלֹּא אֵצֵא הַיּוֹם וְטָעָה לְשׁוֹנִי וְהוֹצִיא אֲכִילָה שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּלִבִּי' - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיּוֹדֶה בִּפְנֵי עֵדִים קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל שֶׁעַל אֲכִילָה נִשְׁבַּע, אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַתְרָאָה, וְלֹא טָעַן שֶׁטָּעָה בְּעֵת הַתְרָאָה. אַף עַל פִּי שֶׁטָּעַן אַחַר כָּךְ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְכֵן אִם הִתְרוּ בּוֹ, וְאָמַר 'מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁבַּעְתִּי אוֹ 'לֹא נָדַרְתִּי עַל דָּבָר זֶה', וְאַחַר שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ נָדַר, אָמַר 'כֵּן הָיָה, אֲבָל לֹא הָיָה פִּי וְלִבִּי שָׁוִין', אוֹ 'תְּנַאי הָיָה בְּלִבִּי עַל הַנֶּדֶר' - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְלוֹקֶה.

יגכַּיּוֹצֵא בּוֹ, אָמְרוּ לוֹ 'אִשְׁתְּךָ נָדְרָה', וְאָמַר 'בְּלִבִּי הָיָה לְהָפֵר לָהּ, וְהֵפַרְתִּי' - שׁוֹמְעִין לוֹ. אָמְרוּ לוֹ 'נָדְרָה', וְהוּא אוֹמֵר 'לֹא נָדְרָה', וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הֵעִידוּ עָלָיו, אָמַר 'בְּלִבִּי הָיָה לְהָפֵר לָהּ' - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

ידגָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פַּת חִטִּים, וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פַּת סְתָם - אָסוּר בְּפַת חִטִּים, שֶׁפַּת חִטִּים פַּת שְׁמָהּ.

טומִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְאָמַר 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל הַיּוֹם, וְעַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי נִשְׁבָּע' - אֵין זֶה יָכוֹל לוֹמַר 'כָּךְ וְכָּךְ הָיָה בְּלִבִּי'; שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע זֶה עַל דַּעְתּוֹ, אֶלָא עַל דַּעַת אֲחֵרִים, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה פִּיו וְלִבָּם שֶׁל אֲחֵרִים שָׁוִין שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דַּעְתָּם, חַיָּב. לִבָּם שֶׁל אֵלּוּ, בִּמְקוֹם לִבּוֹ קָם. וְכֵן בִּשְׁאָר מִינֵי שְׁבוּעוֹת.

טזלְפִיכָךְ כְּשֶׁמַּשְׁבִּיעִין הַדַּיָּנִין אֶת הַנִּשְׁבָּע, אוֹמְרִים לוֹ 'לֹא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִים אוֹתְךָ, אֶלָא עַל דַּעְתֵּנוּ'.

יזמִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְהָיָה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין בִּשְׁבוּעָה, וְאַחַר שֶׁנֶּאֱסַר חָזַר בּוֹ מִיָּד בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, וְהוּא כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר תַּלְמִיד לָרָב 'שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי', וְאָמַר 'אֵין זוֹ שְׁבוּעָה' אוֹ 'נִחַמְתִּי' אוֹ 'חָזַרְתִּי בִּי', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁעִנְיָנָם שֶׁהִתִּיר מַה שֶׁאָסַר - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְנֶעְקְרָה הַשְּׁבוּעָה; שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְטוֹעֶה.

יחוְכֵן אִם אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים 'חֲזֹר בָּךְ' אוֹ 'מֻתָּר לָךְ', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְקִבֵּל מֵהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְאָמַר 'הֵן' אוֹ 'חָזַרְתִּי בִּי', וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה - הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ.

יטנִשְׁבַּע וְחָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר בְּלִבּוֹ, אֵין זֶה כְּלוּם. וְכֵן אִם אָמְרוּ לוֹ אֲחֵרִים 'חֲזֹר בָּךְ' אוֹ 'מֻתָּר לָךְ' אוֹ 'מָחוּל לָךְ', וְקִבֵּל דִּבְרֵיהֶם בְּלִבּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר - אֵין זֶה כְּלוּם, עַד שֶׁיּוֹצִיא הַחֲזָרָה בְּפִיו כְּמוֹ הַשְּׁבוּעָה.

רמב"ם: פרק אחד

שבועות - פרק ב

שבועות - פרק ב