Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

רמב"ם: שלושה פרקים

מעשה הקרבנות - פרק א, מעשה הקרבנות - פרק ב, מעשה הקרבנות - פרק ג

מעשה הקרבנות - פרק א

הלכות מעשה הקרבנות - הקדמה

הלכות מעשה הקרבנות יש בכללן שלש ועשרים מצות עשר מצות עשה ושלש עשרה מצות לא תעשה וזה הוא פרטן:

(א) לעשות העולה כמעשה הכתובים על הסדר (ב) שלא לאכול בשר עולה (ג) סדר חטאת (ד) שלא לאכול מבשר חטאת הפנימית (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף (ו) סדר האשם (ז) שיאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים במקדש (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה (ט) שלא יאכל זר מקדשי קדשים (י) סדר השלמים (יא) שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא (יד) שלא יתן עליה לבונה (טו) שלא תאכל מנחת כהן (טז) שלא תאפה מנחת חמץ (יז) שיאכלו הכהנים שירי מנחות (יח) שיביא אדם כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון (יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה (כא) להביא קדשי חוצה לארץ לבית הבחירה (כב) שלא ישחוט קרבנות חוץ לעזרה (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה

וביאור מצות אלו בפרקים אלו:

הלכות מעשה הקרבנות - הקדמה

יש בכללן שלוש ועשרים מצוות: עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר.
(ב) שלא לאכול בשר עולה.
(ג) סדר החטאת.
(ד) שלא לאכול מבשר חטאת הפנימית.
(ה) שלא יבדיל בחטאת העוף.
(ו) סדר האשם.
(ז) שיאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים במקדש.
(ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה.
(ט) שלא יאכל זר מקדשי קדשים.
(י) סדר השלמים.
(יא) שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים.
(יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובים בתורה.
(יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא.
(יד) שלא יתן עליה לבונה.
(טו) שלא תאכל מנחת כהן.
(טז) שלא תאפה מנחת חמץ.
(יז) שיאכלו הכהנים שיָרי מנחות.
(יח) שיביא אדם כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון.
(יט) שלא יאחר נדרו ונדבתו ושאר דברים שהוא חייב בהן.
(כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה.
(כא) להביא קדשי חוצה לארץ לבית הבחירה.
(כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה.
(כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.

וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:

א

כל הקרבנות של מיני נפש חיה באין מחמשה מינין בלבד: מן הבקר ומן הכבשים ומן העזים ומן התורים ומן בני היונה:

ב

וכל הקרבנות בין של צבור בין של יחיד ארבעה מינין: עולה וחטאת ואשם ושלמים:

ג

ועוד יש שם שלשה מיני קרבן יחיד והם: הפסח והבכור והמעשר:

ד

כל קרבנות הצבור הן עולה או חטאת ואין בקרבנות הצבור שלמים חוץ משני כבשים הבאים עם לחם התנופה בעצרת והם הנקראים זבחי שלמי צבור ואין הצבור מקריבין אשם לעולם ולא עוף:

ה

קרבנות הצבור הם שני תמידין של כל יום ומוספי שבתות וראשי חדשים והמועדות ושעיר חטאת של יום הכפורים וכן אם שגגו בית דין והורו בע"ז מביא כל שבט ושבט פר ושעיר הפר עולה והשעיר חטאת ואלו השעירים הם הנקראים שעירי ע"ז ואם שגגו והורו בשאר המצות מביאין פר לחטאת והוא הנקרא פר העלם דבר של צבור:

ו

קרבנות היחיד הם הבכור והמעשר והפסח והחגיגה והיא שלמים והראיה והיא עולות וקרבן הגר והוא עולה מן הבהמה או שני בני יונה או שתי תורים ושניהן עולה או שתי בהמות אחת עולה ואחת שלמים והנודר או המתנדב עולה או שלמים ושלמים הבאין עם הלחם הם הנקראים תודה וכן קרבנות הנזיר והן עולה וחטאת ושלמים וקרבנות מצורע והן חטאת ואשם ועולה וקרבנות זבים ויולדות והן חטאת ועולה וקרבן השוגג במצות לא תעשה שיש בה כרת והוא חטאת ואם נסתפק לו אם עשה או לא עשה אותו החוטא מביא אשם והוא הנקרא אשם תלוי ויש עבירות שמביא עליהן אשם והוא הנקרא אשם ודאי וכן איל העולה ופר החטאת שמקריב כהן גדול משלו ביוה"כ הרי הן קרבן יחיד ופר זה הוא הנקרא פר יום הכפורים וכל אלו הקרבנות מפורשין הן בתורה וכל אחד מהן יתבארו דיניו במקומו:

ז

כל קרבנות היחיד חייב באחריותן ובאחריות נסכיהן חוץ מן הנדבה וכל קרבנות הצבור אינן חייבין באחריותן ולא באחריות נסכיהן ואם קרב הזבח חייבין באחריות נסכיהם וקרבן יחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן צבור ואינו חייב באחריותו:

ח

כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר בין גדולים בין קטנים ומן התורים ובני יונה ואחד בהן הזכר והנקבה:

ט

החטאת באה מחמשת המינים האלו מן הזכרים ומן הנקבות מן הגדולים ומן הקטנים:

י

האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד יש אשם בא מגדולי מין זה ויש אשם בא מן הקטנים:

יא

השלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר מזכרים ומנקבות מן הגדולים ומן הקטנים ואין העוף בא שלמים הקטנים הם מבן שמנת ימים עד שנה תמימה מיום ליום אם נתעברה שנה נתעברה לו והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום ובצאן עד שתי שנים שלימות מיום ליום יותר על זה הרי הוא זקן ואין מקריבין אותו:

יב

אע"פ שכל הקרבנות כשרין מיום השמיני והלאה אין מקריבין לכתחלה אלא מיום שלשים והלאה חוץ מן הבכור ומן הפסח ומן המעשר שאם רצה להקריבן בשמיני לכתחילה מקריב:

יג

שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה אחת או פחתו שעה פסולין כיצד קרבן שמצותו להיות בן שנה אם הוסיף על השנה שעה אחת נפסל אפילו היה בן שנה בשעת שחיטה והוסיף על השנה בשעת זריקה נפסל עד שיהיה בן שנה עד שעת זריקה וכן בכל הזבחים:

יד

כל מקום שנאמר בתורה כבש או כבשה או כבשים הרי אלו בני שנה וכל מקום שנאמר איל או אילים הם הזכרים בני שנתים ומאימתי יקרא איל משיכנס בשנה שנייה אחד ושלשים יום אבל ביום שלשים אינו כשר לא לכבש ולא לאיל והוא הנקרא פלגס וכל מקום שנאמר בו עגל הרי זה בן שנה פר בן שתים שעיר עזים [בן שנה שעיר] בן שתים כל שנה שנייה הוא נקרא שעיר:

טו

כל קרבנות הצבור זכרים וכן חטאות של צבור מן העז או מן הבקר ואין בהן מן הכבשים וכל עולות הצבור מן הכבשים ומן הבקר ואין להן עולה מן העז כל חטאת יחיד לנקבה ותאכל לכהנים ואינה באה מן הבקר חוץ משלש חטאות חטאת נשיא שהיא עז ונאכלת וחטאת כהן משיח שהוא פר ונשרפת והוא פר הבא על כל המצות והשלישי פר שמביא כהן גדול ביום הכפורים והוא חטאת ונשרף:

טז

כל חטאות של צבור נאכלות חוץ משעיר של יוה"כ שחבירו משתלח וכן שעירי ע"ז ופר העלם ופר הבא על כל המצות ופר העלם נקראים פרים הנשרפין ושעירי ע"ז נקראים שעירים הנשרפים הא למדת שחמש חטאות הם הנשרפות שתים ליחיד ושלש לציבור:

יז

כל הקרבנות האלו נקראים זבחים וכל העולות והחטאות והאשמות ושני כבשי שלמים של עצרת נקראים קדשי קדשים אבל שלמים של יחיד והבכור והמעשר והפסח נקראים קדשים קלים:

יח

האיברים ששורפין אותן ע"ג המזבח מן החטאות הנאכלות ומן האשמות ומן השלמים הן הנקראין אימורין ואלו הן האימורין של שור או של עז:

החלב אשר על הקרב ובכללו חלב שעל גבי הקבה ושתי הכליות וחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים ויותרת הכבד ונוטל מן הכבד מעט עם היותרת ואם היה הקרבן ממין הכבשים מוסיף על אלו האליה תמימה עם החוליות מן השדרה עד מקום הכליות שנאמר לעומת העצה יסירנה וכל האימורין נשרפין על מזבח החיצון:

יט

היתה הבהמה מעוברת אף על פי שכלו חדשיו של עובר ואפילו נמצא חי אינו מעלה חלבו עם חלב אמו אלא חלב אמו בלבד והרי העובר כאחד מאיבריה:

מעשה הקרבנות - פרק ב

א

היין והסולת שמביאין עם הקרבן הם הנקראין נסכים והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה ולא הגשה ולא לבונה אבל טעונה מלח וכולה נשרפת על מזבח החיצון ויתנסך היין על המזבח ואין נותנין אותו על האש אלא מגביה ידו ויוצק על היסוד והוא יורד לשיתין:

ב

אין טעון נסכין אלא עולת בהמה ושלמים בלבד בין היו קרבן צבור או קרבן יחיד או כבש יולדת ואילו של כהן גדול הואיל והן עולות טעונים נסכים אבל העוף והאשמות והחטאות אין מביאין עמהם נסכים חוץ מחטאת מצורע ואשמו שנתפרשו נסכיהם בתורה:

ג

ומניין שאין מביאין נסכים עם החטאת והאשם שנאמר לפלא נדר או נדבה דבר הבא בנדר ונדבה יצאו חטאת ואשם ובכור ומעשר ופסח הואיל ואינן באין בנדר ונדבה אין טעונין נסכים ומניין להביא שלמי חגיגה ועולת ראייה לנסכים שנאמר או במועדיכם:

ד

כמה הוא שיעור נסכים נסכי כבש או כבשה עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין וכן נסכי העז בין קטן בין גדול בין זכר בין נקבה או נסכי רחל אע"פ שהיא גדולה אבל נסכי איל הן שני עשרונים סלת בלול בשלישית ההין שמן ויין לנסך שלישית ההין ונסכי הפר או העגל בין זכרים בין נקבות שלשה עשרונים סלת בלול בחצי ההין שמן ויין לנסך חצי ההין:

ה

אלו הן הנסכים בין לעולה בין לשלמים כשיעור הזה לכל אחד ואחד שנאמר כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם אין מוסיפין על השיעורין האלו ואין גורעין מהן ואם גרע או הוסיף כל שהוא פסול חוץ מכבש העולה שמקריבין ביום הנפת העומר שהנסכים שלו שני עשרונים בלול בשלישית ההין שמן אע"פ שנכפלה סולתו לא נכפלו יינו [ושמנו] אלא יין לנסך רביעית ההין:

ו

המצורע מביא עם שלשה כבשים שלו שהן חטאת ואשם ועולה שלשה עשרונים ומפי השמועה למדו שהן באין בכלל הזבחים שלו עשרון עם כל כבש בלול ברביעית ההין שמן ורביעית יין עם כל עשרון משלשתן כשאר נסכי הכבשים והמקריב את הפלגס מביא עמו נסכי איל ולא עולה לו זבחו:

ז

ההין הוא שנים עשר לוג וכבר הודענו שיעור הלוג עם מדות אחרות בהלכות עירובין והעשרון הוא העומר שהוא שיעור חלה וכבר ביארנו שיעורו בענין חלה:

ח

כשמודדין הנסכים או המנחות בין מנחת יחיד בין מנחת צבור אין מודדין אותו במדה של שלשה עשרונים לפר או של שנים לאיל אלא מודד הכל בעשרון אחד שהיה במקדש וכן השמן של נסכים מודדין אותו במדתו שבמקדש ושמן של מנחות היחיד בלוג שבמקדש כמנין העשרונות כך מנין הלוגין:

ט

בירוצי המדות של סלת חול שאין גב העשרון קודש ובירוצי היין והשמן קודש לפי שהוא יורד על גב הכלי וכלי הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ ולמה יתקדשו הבירוצין אע"פ שאין כוונת המודד אלא למה שבכלי בלבד כדי שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול:

י

מה היו עושין בבירוצין אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן המזבח:

יא

כיצד לוקחין בהם עולות הבשר לשם והעורות לכהנים:

יב

הסלת עם השמן של נסכים אינן מעכבין את היין ולא היין מעכבן ולא הנסכים מעכבין את הזבח אלא מביא אדם קרבנו היום ונסכיו אחר עשרה ימים אחד יחיד ואחד צבור והוא שלא קדשו הנסכים בכלי שרת אבל אם נתנן לכלי שרת אם לנו יפסלו בלינה:

יג

אין מביאין נסכים אלא מן החולין לא יביאם לא מן התרומה ולא ממעשר שני ולא מן הבכורים ואפילו תודה שמביא לחמה מן המעשר לא יביאו נסכים אלא מן החולין:

יד

כל שיעורי הנסכים האמורין בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולם מלואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואין עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית שלישי:

טו

וכשם שהקריבו הנשיאים בחנוכת המזבח דברים שאין כמותן לדורות והקריבו בשבת כך הנשיא מקריב חנוכתו בשבת לעתיד כאשר מפורש שם וכן קרבנות שהקריבו בימי עזרא הבאים מהשבי מלואים היו ואינן נוהגין לדורות אבל דברים הנוהגים לדורות הם דברי תורה שפירשנו כמו שהעתיקום מפי משה רבינו אין להוסיף עליהם ואין לגרוע:

מעשה הקרבנות - פרק ג

א

שנים שרצו להביא שלמים או עולה בשותפות מביאין בין בנדר בין בנדבה ואפילו עוף יבוא בשותפות:

ב

ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות אבל העכו"ם אין מקבלין מהן אלא עולות בלבד שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם אפילו עולת העוף מקבלין מן הנכרי אף על פי שהוא עובד ע"ז אבל אין מקבלין מהן שלמים ולא מנחות ולא חטאות ואשמות וכן עולות שאינן באות בנדר ונדבה אין מקבלין אותן מן הנכרי כגון עולת יולדת וכיוצא בה מעולות שאינן באות משום נדר ולא משום נדבה:

ג

נכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות שהעכו"ם לבו לשמים נדר שלמים ונתנם לישראל על מנת שיתכפר בהן לישראל אוכלין אותן הישראלים כשלמי ישראל וכן אם נתנן לכהן כהן אוכלן:

ד

ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל אפילו העולה שמקבלין אותה מן הנכרים אין מקבלין אותה מן המומר הזה שנאמר אדם כי יקריב מכם מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה כיצד כגון שהיה רגיל לאכול חלב בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו:

ה

עולות העכו"ם אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה ככה אבל נסכיהם קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם ואינן טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים לא בנשים:

ו

כל קרבנות בהמה שיקריב היחיד בין חובה בין נדבה סומך עליהן כשהן חיין חוץ מן הבכור והמעשר והפסח שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו מפי השמועה למדו שכל קרבן במשמע חוץ מפסח ובכור ומעשר:

ז

העוף אינו טעון סמיכה וכן כל המעות שדינן שיפלו לתיבות של נדבה שכבר ביארנו בהלכות שקלים שכולן יבואו עולות אין בעל אותן המעות סומך על אותה העולה ואינו מביא עליה נסכים אלא נסכיה משל צבור ואע"פ שהיה כהן עבודתה ועורה של אנשי משמר:

ח

הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן ועבד ואשה וסומא ונכרי ואין השליח סומך שאין סמיכה אלא בבעלים שנאמר וסמך ידו לא יד אשתו ולא יד עבדו ולא שלוחו:

ט

חמשה שהביאו זבח אחד כולן סומכין עליו זה אחר זה לא שיסמכו כולן בבת אחת מי שמת והניח קרבנו עולה או שלמים הרי יורשו מביאו וסומך עליו ומביא נסכיו:

י

אין סמיכה בקרבנות הצבור חוץ משתי סמיכות על שעיר המשתלח ועל פר העלם דבר ושלשה מן הסנהדרין סומכין עליו ודבר זה הלכה מפי משה רבינו שאין בצבור אלא שתי סמיכות:

יא

אין סומכין אלא בעזרה סמך חוץ לעזרה חוזר וסומך מבפנים ואם היה בעל הקרבן עומד בחוץ והכניס ידו לפנים וסמך סמיכתו כשירה והוא שיסמוך בכל כחו ואין סומך אלא טהור ואם סמך הטמא סמך:

יב

ובמקום שסומכין שוחטין ותכף לסמיכה שחיטה ואם שחט במקום אחר או ששהה שחיטתו כשירה והסמיכה שיירי מצוה היא לפיכך אם לא סמך כפר ואינה מעכבת ואף על פי כן מעלין עליו כאילו לא כפר:

יג

וצריך הסומך לסמוך בכל כחו בשתי ידיו על ראש הבהמה שנאמר על ראש העולה לא על הצואר ולא על הצדדין ולא יהיה דבר חוצץ בין ידיו ובין הבהמה:

יד

וכיצד סומך אם היה הקרבן קדש קדשים מעמידו בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרניו ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל העולה מתודה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה:

טו

כיצד מתודה אומר חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך וחזרתי בתשובה לפניך וזו כפרתי היה הקרבן שלמים סומך בכ"מ שירצה מן העזרה במקום שחיטה ויראה לי שאינו מתודה על השלמים אבל אומר דברי שבח:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.