רמב"ם: פרק אחד

אגִּיד הַנָּשֶׁה - נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה הַטְּהוֹרִין, וְאַפִלּוּ בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל וּבַמֻּקְדָּשִׁין, בֵּין קֳדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין בֵּין קֳדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. וְנוֹהֵג בַּיָּרֵךְ שֶׁל יָּמִין, וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְּׂמֹאל. וְאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָא שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ" (בראשית לב, לג). אֲבָל שְׁאָר הַגִּיד שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַכַּף, וְשֶׁלְּמַטָּה עַד סוֹפוֹ, וְכֵן חֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד - אֵינוֹ אָסוּר אֶלָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּשְׁנֵי גִּידִין הֵן: הַפְּנִימִי הַסָּמוּךְ לָעֶצֶם, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה; וְהָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ, אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

בהָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה הַפְּנִימִי מִמְּקוֹם שֶׁעַל הַכַּף - לוֹקֶה. וְאִם אָכַל מֵחֶלְבּוֹ, אוֹ מִשְּׁאָר הַגִּיד הַפְּנִימִי, אוֹ מִכָּל הַחִיצוֹן - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכַמָּה שִׁעוּר אֲכִילָה? כַּזַּיִת. וְאִם אָכַל הַגִּיד שֶׁעַל הַכַּף כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת - לוֹקֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבִרְיָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

גאָכַל כַּזַּיִת מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל יָּמִין, וְכַזַּיִת מִגִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל שְּׂמֹאל, אוֹ שֶׁאָכַל שְׁנֵי גִּידִים כֻּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כַּזַּיִת - לוֹקֶה שְׁמוֹנִים. וְכֵן הוּא לוֹקֶה, עַל כָּל גִּיד וְגִיד.

דהָעוֹף - אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּיד הַנָּשֶׁה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף יָרֵךְ אֶלָא יְרֵכוֹ עָגוּל. וְאִם נִמְצָא עוֹף שֶׁיְּרֵכוֹ כְּיֶרֶךְ הַבְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּף - גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלּוֹ אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.

וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁכַּף יְרֵכָהּ אָרוּךְ כְּשֶׁל עוֹף - גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁלָּהּ אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו.

ההָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה מִבְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִים - פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה אֶלָא בַּבְּהֵמָה שֶׁכֻּלָּהּ מֻתֶּרֶת. וְאֵינוֹ כְּאוֹכֵל מִשְּׁאָר גּוּפָהּ, שֶׁאֵין הַגִּידִים מִכְּלַל הַבָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם אָכַל מֵחֵלֶב שֶׁעַל הַגִּיד, הֲרֵי זֶה כְּאוֹכֵל מִבְּשָׂרָהּ.

והָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל נְבֵלָה, אוֹ שֶׁל טְרֵפָה, אוֹ שֶׁל עוֹלָה - חַיָּב שְׁתַּיִם. מִתּוֹךְ שֶׁנִּכְלַל בְּאִסּוּר שְׁאָר גּוּפָהּ שֶׁהָיָה מֻתָּר, נִכְלַל גַּם הַגִּיד וְנוֹסַף עָלָיו אִסּוּר אַחֵר.

זהַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה - צָרִיךְ לְחַטֵּט אַחֲרָיו, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ כְּלוּם. וְנֶאֱמָן הַטַּבָּח עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן עַל הַחֵלֶב. וְאֵין לוֹקְחִין בָּשָׂר מִכָּל טַבָּח; אֶלָא אִם הָיָה אָדָם כָּשֵׁר וּמֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת - הוּא שֶׁשּׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ, וּמוֹכֵר, וְנֶאֱמָן.

חבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּהּ לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקְחִין מִכָּל אָדָם.

טטַבָּח הַנֶּאֱמָן לִמְכֹּר בָּשָׂר, וְנִמְצָא בְּשַׂר נְבֵלָה אוֹ בְּשַׂר טְרֵפָה - מַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים לַבְּעָלִים, וּמְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ, וּמַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם לִקַּח מִמֶּנּוּ בָּשָׂר - עַד שֶׁיֵּלֵךְ לִמְקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיַחְזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב, אוֹ יִשְׁחֹט לְעַצְמוֹ וְיוֹצִיא טְרֵפָה לְעַצְמוֹ בְּמָמוֹן חָשׁוּב; שֶׁוַּדַּאי עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּלֹא הַעֲרָמָה.

יהַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וּשְׁלָחוֹ בְּיַד אֶחָד מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן עָלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֻחְזָק בְּכַשְׁרוּת, אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא יַחֲלִיף. וְאַפִלּוּ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל וְאַמְהוֹתֵיהֶן, נֶאֱמָנִין בְּדָבָר זֶה; אֲבָל לֹא גּוֹיִים, שֶׁמָּא יַחֲלִיף.

יאעֶשֶׂר חֲנִיּוֹת, תֵּשַׁע מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח בָּשָׂר מֵאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ מִמִּי לָקַח - הֲרֵי זֶה אָסוּר; שֶׁכָּל קָבוּעַ כְּמֶחְצָה עַל מֶחְצָה דָמֵי

אֲבָל בָּשָׂר הַנִּמְצָא מֻשְׁלָךְ בַּשּׁוּק, הֲלֹךְ אַחַר הָרֹב: אִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִין גּוֹיִים, אָסוּר; וְאִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִין יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר.

יבוְכֵן בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי - אִם הָיוּ מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר. זֶה הוּא דִּין תּוֹרָה. וּכְבָר אָסְרוּ חֲכָמִים כָּל הַבָּשָׂר הַנִּמְצָא, בֵּין בַּשּׁוּק בֵּין בְּיַד גּוֹי - אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשּׁוֹחֲטִין וְכָל הַמּוֹכְרִין יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָא הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וְהִנִּיחוֹ בְּבֵיתוֹ, וְנֶעְלַם מִן הָעַיִן - אָסוּר, אֶלָא אִם כֵּן הָיָה לוֹ בּוֹ סִימָן, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹ טְבִיעוּת עַיִן וְהוּא מַכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה צָרוּר וְחָתוּם.

יגתָּלָה כְּלִי מָלֵא חֲתִכּוֹת בָּשָׂר, נִשְׁבַּר הַכְּלִי וְנָפְלוּ הַחֲתִכּוֹת לָאָרֶץ, וּבָא וּמָצָא חֲתִכּוֹת, וְאֵין לוֹ בָּהֶן סִימָן וְלֹא טְבִיעוּת עַיִן - הֲרֵי זֶה אָסוּר; שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: אוֹתוֹ בָּשָׂר גְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שֶׁרֶץ, וְזֶה בָּשָׂר אַחֵר הוּא.

ידגִּיד הַנָּשֶׁה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר לָאָדָם לִשְׁלֹחַ לְנָכְרִי יָרֵךְ שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ, וְנוֹתֵן לוֹ הַיָּרֵךְ שְׁלֵמָה בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה יִשְׂרָאֵל זֶה, קֹדֶם שֶׁיִּנָּטֵל הַגִּיד - שֶׁהֲרֵי מְקוֹמוֹ נִכָּר. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַיָּרֵךְ חֲתוּכָה - לֹא יִתְּנֶנָּה לַגּוֹי בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּטֹּל הַגִּיד; שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה יִשְׂרָאֵל.

טוכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה 'לֹא תֹאכַל', 'לֹא תֹאכְלוּ', 'לֹא יֹאכְלוּ', 'לֹא יֹאכַל' - אֶחָד אִסּוּר אֲכִילָה וְאֶחָד אִסּוּר הֲנָאָה בְּמַשְׁמַע, עַד שֶׁיְּפָרַט לָךְ הַכָּתוּב, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַט בַּנְּבֵלָה "לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ" (דברים יד, כא); וּבַחֵלֶב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" (ויקרא ז, כד). אוֹ עַד שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה, כְּגוֹן שְׁקָצִים, וּרְמָשִׂים, וְדָם, וְאֵבֶר מִן הַחַי, וְגִיד הַנָּשֶׁה - שֶׁכָּל אֵלּוּ מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה מִפִּי הַקַּבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה.

טזכָּל מַאֲכָל שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָאָה - אִם נֶהֶנָה וְלֹא אָכַל, כְּגוֹן שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן לַגּוֹי אוֹ לַכְּלָבִים - אֵינוֹ לוֹקֶה; וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וְהַדָּמִים מֻתָּרִין.

וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָאָה, אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, וּלְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בִּדְבָרִים אֲסוּרִין. חוּץ מִן הַחֵלֶב, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בּוֹ "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" (ויקרא ז, כד). לְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה לֹא בַּנְּבֵלוֹת, וְלֹא בַּטְּרֵפוֹת, וְלֹא בַּשְּׁקָצִים, וְלֹא בָּרְמָשִׂים.

יזהַצַּיָּד שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף וְדָג טְמֵאִין וְצָדָן, אוֹ שֶׁנִּצּוֹדוּ לוֹ טְמֵאִין וּטְהוֹרִין - מֻתָּר לְמָכְרָן. אֲבָל לֹא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ לַטְּמֵאִין. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּחָלָב שֶׁחָלְבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ, וּבִגְבִנַּת הַגּוֹיִים, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

יחזֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁאִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה, אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה; וְכָל שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶם - מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, בֵּין בִּסְפֵקוֹ בֵּין בְּוַדָּאוֹ.

רמב"ם: פרק אחד

מאכלות אסורות - פרק ח

מאכלות אסורות - פרק ח