רמב"ם: פרק אחד

אהַלּוֹקֵחַ אֵם עַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָן - הַבָּשָׂר מֻתָּר בַּאֲכִילָה, וְלוֹקֶה עַל שְׁחִיטַת הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו).

וְכֵן אִם מֵתָה קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה, לוֹקֶה. וְאִם שִׁלְּחָהּ אַחַר שֶׁלְּקָחָהּ, פָּטוּר.

בוְכֵן כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתְּקָה לַעֲשֵׂה, חַיָּב לְקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ; וְאִם לֹא קִיְּמוֹ, לוֹקֶה.

גבָּא אֶחָד וְחָטַף הָאֵם מִיָּדוֹ וְשִׁלְּחָהּ, אוֹ שֶׁבָּרְחָה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ - לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (דברים כב, ז) - עַד שֶׁיְּשַׁלַּח מֵעַצְמוֹ, וַהֲרֵי לֹא קִיַּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.

דנָטַל אֵם עַל הַבָּנִים, וְקָצַץ אֲגַפֶּיהָ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָעוּף, וְשִׁלְּחָהּ - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

וּמַשְׁהֶה אוֹתָהּ אֶצְלוֹ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ כְּנָפֶיהָ, וּמְשַׁלְּחָהּ.

וְאִם מֵתָה קֹדֶם לְזֶה אוֹ בָּרְחָה וְאָבְדָה - לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִיַּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ.

הוְכֵיצַד מְשַׁלֵּחַ הָאֵם? אוֹחֵז בִּכְנָפֶיהָ וּמַפְרִיחָהּ.

שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה וְשִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אַפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים - חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח" (דברים כב, ז).

והָאוֹמֵר 'הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים' - חַיָּב לְשַׁלֵּחַ הָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם" (דברים כב, ז).

זלָקַח אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן לַקֵּן, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

שִׁלַּח אֶת הָאֵם, וְחָזַר וְצָד אוֹתָהּ - הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָא לָצוּד אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לִפְרֹחַ, בִּשְׁבִיל הַבָּנִים שֶׁהִיא מְרַחֶפֶת עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יִלָּקְחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב, ו); אֲבָל אִם הוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ, וְחָזַר וְצָדָהּ - מֻתָּר.

חשִׁלּוּחַ הָאֵם אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָא בְּעוֹף טָהוֹר שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, כְּגוֹן יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וַעֲלִיָּה וְעוֹפוֹת שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס - שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו).

אֲבָל הַמְּזֻמָּן, כְּגוֹן אַוָזִין וְתֻרְנְגוֹלִין וְיוֹנִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּבַּיִת - אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

טהָיוּ הָאֶפְרוֹחִין מַפְרִחִין שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְאִמָּן, אוֹ בֵּיצִים מוּזָרוֹת - אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

הָיוּ הָאֶפְרוֹחִין טְרֵפָה - הֲרֵי אֵלּוּ כְּבֵיצִים מוּזָרוֹת, וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

יזָכָר שֶׁמְּצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הַקֵּן, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר, אוֹ עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

יאהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים שֶׁאֵינָן מִינָהּ, וְהֵן טְהוֹרִין - הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח, אֵינוֹ לוֹקֶה. הָיְתָה הָאֵם טְרֵפָה, חַיָּב לְשַׁלְּחָהּ.

יבשָׁחַט מִקְצַת סִימָנִין בְּתוֹךְ הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנָּה, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח, אֵינוֹ לוֹקֶה.

יגהָיְתָה מְעַפְעֶפֶת: אִם כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא הָיוּ נוֹגְעוֹת, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

הָיְתָה מַטְלִית אוֹ כְּנָפַיִם חוֹצְצוֹת בֵּין כְּנָפֶיהָ וּבֵין הַקֵּן, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח, אֵינוֹ לוֹקֶה.

ידהָיוּ שְׁנֵי סִדְרֵי בֵּיצִים, וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן, אוֹ שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת, וְתַחְתֵּיהֶן בֵּיצִים יָפוֹת, אוֹ שֶׁהָיְתָה אֵם עַל גַּבֵּי אֵם, אוֹ שֶׁהָיָה הַזָּכָר עַל הַקֵּן וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הַזָּכָר - הֲרֵי זֶה לֹא יִקַּח; וְאִם לָקַח, יְשַׁלַּח; וְאִם לֹא שִׁלַּח, אֵינוֹ לוֹקֶה.

טוהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָאֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּין הַבֵּיצִים, וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בָּהֶן - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

וְכֵן אִם הָיְתָה בְּצַד הַקֵּן, וּכְנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן מִצִּדּוֹ - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ.

טזהָיְתָה עַל שְׁנֵי בַּדֵּי אִילָן וְהַקֵּן בֵּינֵיהֶן - רוֹאִין: כָּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטְלוּ הַבַּדִּין תִּפֹּל עַל הַקֵּן, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

יזהָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל אֶפְרוֹחַ אֶחָד אוֹ עַל בֵּיצָה אַחַת - חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

הַמּוֹצֵא קֵן עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אוֹ עַל גַּבֵּי בַּעֲלֵי חַיִּים - חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

לֹא נֶאֱמַר "אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים" (דברים כב, ו) וְלֹא נֶאֱמַר "בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ" (שם), אֶלָא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.

יחאָסוּר לִזְכּוֹת בַּבֵּיצִים כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶן.

לְפִיכָךְ אַפִלּוּ הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל הַבֵּיצִים אוֹ עַל הָאֶפְרוֹחִים בַּעֲלִיָּתוֹ וְשׁוֹבָכוֹ - אֵינָן מְזֻמָּנִין, וְלֹא קָנְתָה לוֹ חֲצֵרוֹ.

כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהֶן לַאֲחֵרִים, כָּךְ לֹא תִזְכֶּה לוֹ חֲצֵרוֹ בָּהֶן. וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּחַ.

יטאָסוּר לִטֹּל אֵם עַל הַבָּנִים, וְאַפִלּוּ לְטַהֵר בָּהֶן אֶת הַמְּצֹרָע שֶׁהִיא מִצְוָה.

וְאִם לָקַח, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ; וְאִם לֹא שִׁלַּח, לוֹקֶה.

שֶׁאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה, וְלֹא עֲשֵׂה דּוֹחֶה עֲשֵׂה.

כהַמַּקְדִּישׁ עוֹף לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּפָרַח מִיָּדוֹ וַהֲרֵי הוּא מַכִּירוֹ, וּמְצָאוֹ רוֹבֵץ עַל הָאֶפְרוֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים - לוֹקֵחַ הַכֹּל, וּמְבִיאָן לִידֵי גִּזְבָּר.

שֶׁאֵין שִׁלּוּחַ הָאֵם נוֹהֵג בַּמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לְךָ" (דברים כב, ז), וְאֵין אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

כאעוֹף שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ - פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין לָדוּן אוֹתוֹ.

רמב"ם: פרק אחד

שחיטה - פרק יג

שחיטה - פרק יג