רמב"ם: פרק אחד

אהַמְמַלֵּא מַיִם לְקִדּוּשׁ - אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ הַמְקַדֵּשׁ וְהַמַּזֶּה, אֶלָּא מְקַדֵּשׁ אֶחָד וּמַזֶּה אֶחָד.

וְכֵן מְמַלֵּא אָדָם בִּכְלִי, וּמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, וּמְקַדֵּשׁ בִּכְלִי אַחֵר; וּמְעָרֶה הַמַּיִם הַמְּקֻדָּשִׁין מִכְּלִי לִכְלִי, וּמַזֶּה מִכְּלִי אַחֵר.

במְמַלֵּא אָדָם מַיִם וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ בְּלֹא קִדּוּשׁ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה; וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵעִיר לְעִיר; וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן אֵפֶר וּמְקַדְּשָׁן, בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.

וְכֵן הַמַּיִם הַמְּקֻדָּשִׁין, מַנִּיחָן אָדָם אֶצְלוֹ יָמִים וְשָׁנִים, וּמַזֶּה מֵהֶן בְּכָל יוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ, עַד שֶׁיִּתַּמּוּ; וּמוֹלִיכָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵעִיר לְעִיר.

וּמְשַׁמֵּר אָדָם אֵפֶר פָּרָה אֶצְלוֹ; וּמוֹלִיכוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמֵעִיר לְעִיר.

פַּעַם אַחַת הוֹלִיכוּ כְּלִי שֶׁהָיָה בוֹ מֵי חַטָּאת בִּסְפִינָה בַּיַּרְדֵּן, וְנִמְצָא כְּזַיִת מִן הַמֵּת בְּקַרְקַע הַסְּפִינָה, וְנִטְמְאוּ הַמַּיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, שֶׁאֵין מַעֲבִירִין מֵי חַטָּאת וְלֹא אֵפֶר חַטָּאת בְּנָהָר וּבִסְפִינָה, וְלֹא יְשִׁיטֵם עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲמוֹד בְּצַד הַנָּהָר מִכַּאן וְיִזְרְקֵם לַצַּד הַשֵּׁנִי.

אֲבָל עוֹבֵר הוּא אָדָם בַּמַּיִם עַד צַוָּארוֹ, וּבְיָדוֹ אֵפֶר פָּרָה אוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין.

וְכֵן אָדָם וְכֵלִים הָרֵיקָנִים שֶׁהֵן טְהוֹרִין לַחַטָּאת, וּמַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לַחַטָּאת וַעֲדַיִן לֹא נִתְקַדְּשׁוּ - מַעֲבִירִין אוֹתָם בְּנָהָר וּבִסְפִינָה.

גמַעֲבִירִין מַיִם מְקֻדָּשִׁין בִּסְפִינָה בְּיָם הַגָּדוֹל, וְשָׁטִין בָּהֶם עַל פְּנֵי הַמַּיִם; שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא עַל הַמַּיִם הַמְּקֻדָּשִׁין וְעַל הָאֵפֶר בְּנָהָר.

דהַמּוֹלִיךְ מַיִם לְקַדְּשָׁן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מַיִם שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ, לֹא יַפְשִׁיל הַכְּלִי לַאֲחוֹרָיו, אֶלָּא לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה" - בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין, הֵן מֵי נִדָּה; וְאִם לָאו, פְּסוּלִין.

הֲרֵי שֶׁמִּלֵּא שְׁתֵּי חָבִיּוֹת - נוֹתֵן אַחַת לְפָנָיו, וְאַחַת לַאֲחוֹרָיו; מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר.

המֵי חַטָּאת שֶׁשְּׁקָלָן בְּמִשְׁקָל: אִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, פְּסוּלִין; וְאִם לָאו, כְּשֵׁרִין.

אֲבָל אִם שָׁקַל דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּמֵי חַטָּאת, הוֹאִיל וַעֲשָׂאָן מִשְׁקֹלֶת - פְּסָלָן; שֶׁאֵין זוֹ "מִשְׁמֶרֶת".

כָּל אֵלּוּ הַטְּהוֹרִין שֶׁמְּמַלְּאִין אוֹ שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹ שֶׁמַּזִּין, וְכֵן כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּמַלְּאִין וּמְקַדְּשִׁין מֵהֶן וְשֶׁמַּזִּין מֵהֶן, אִם הָיוּ טְבוּלֵי יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן - הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים; שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַפָּרָה וְהַמִּלּוּי וְהַקִּדּוּשׁ וְהַהַזָּיָה כָּשֵׁר בִּטְבוּל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

וּמִפְּנֵי הַצְּדוֹקִין מְטַמְּאִין אֶת כָּל כְּלֵי שֶׁטֶף, וּמַטְבִּילִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמֵי חַטָּאת.

והַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת, חוּץ מֵאִשָּׁה וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, [וְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה] וְקָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת.

אֲבָל קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, כָּשֵׁר לְהַזּוֹת. וְהֶעָרֵל כָּשֵׁר לְהַזּוֹת, שֶׁאֵין הֶעָרֵל טָמֵא.

קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת שֶׁהִזָּה, וְהָאִשָּׁה מְסַעַדְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָחֲזָה לוֹ הַמַּיִם בְּיָדוֹ - הַזָּאָתוֹ כְּשֵׁרָה; וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּאָה. וְאִם אָחֲזָה בְיָדוֹ בִּשְׁעַת הַזָּיָתוֹ, פְּסוּלָה.

זהַמַּזֶּה צָרִיךְ לְכַוֵּן וּלְהַזּוֹת עַל הַטָּמֵא לְטַהֲרוֹ; וְאִם הִזָּה שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה, הַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה.

אֲבָל זֶה שֶׁמַּזִּין עָלָיו - אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה, אֶלָּא מַזִּין עַל הָאָדָם לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.

הַמִּתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לְאַחֲרָיו, לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו - הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה.

נִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לְפָנָיו, וְהִזָּה לַצְּדָדִין שֶׁל פָּנָיו - הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה.

חהַמַּזֶּה אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה לְכָל הַזָּיָה, אֶלָּא טוֹבֵל אֶת הָאֵזוֹב וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַר הַזָּיָה עַד שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם.

וּמַזֶּה הַזָּיָה אַחַת עַל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם אוֹ כַּמָּה כֵלִים כְּאַחַת, אֲפִלּוּ מֵאָה.

כֹּל שֶׁנָּגַע בּוֹ מִן הַמַּיִם כָּל שֶׁהוּא - טָהוֹר, וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַמַּזֶּה לְהַזּוֹת עָלָיו.

טָבַל אֶת הָאֵזוֹב, וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הָאָדָם, וְהִזָּה מֵאוֹתָהּ טְבִילָה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה, אִם נִשְׁאֲרוּ מַיִם בָּאֵזוֹב - אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַטְבִּיל, אֶלָּא מַזֶּה מִן הַשְּׁאָר עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים; שֶׁהֲרֵי תְּחִלַּת טְבִילָתוֹ כְּשֵׁרָה הָיְתָה.

אֲבָל אִם טָבַל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה אוֹ עַל הַבְּהֵמָה, וְהִזָּה עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכְּלִי הַטָּמֵא - הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה, עַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִטְבֹּל פַּעַם שְׁנִיָּה, וְיִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם אוֹ עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה.

טהִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב וְנִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, הַמַּיִם הַמְנַטְּפִין כְּשֵׁרִין.

לְפִיכָךְ אִם נָטְפוּ בַּכְּלִי, וְחָזַר וְהִטְבִּיל בָּהֶן אֶת הָאֵזוֹב בְּכַוָּנָה לְהַזּוֹת עַל דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה - הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה.

ימֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְמַעֲטוּ - טוֹבֵל בָּהֶן אֲפִלּוּ רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין וּמַזֶּה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג.

צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ צַר - טוֹבֵל וּמַעֲלֶה כְּדַרְכּוֹ וּמַזֶּה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁמָּא יִגַּע בְּצִדֵּי הַכְּלִי בְּפַעַם שְׁנִיָּה.

רמב"ם: פרק אחד

פרה אדומה - פרק י

פרה אדומה - פרק י