רמב"ם: פרק אחד

אהַנּוֹגֵעַ בְּמֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים - טָמֵא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב".

הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמֵּי הַנִּדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וְטֻמְאַת מַגָּעָן בְּכָל שֶׁהוּא.

וְאִם הָיָה בָהֶן כְּדֵי הַזָּאָה, מְטַמְּאִין בַּמַּגָּע וּבַמַּשָּׂא; וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ - מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אוֹ בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ, עַד שֶׁיִּפְרֹשׁ מִמְּטַמְּאָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו".

אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַזֶּה עַל הַטָּמֵא - אִם טִהַר אֶת הַטָּמֵא, קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּהְיֶה הוּא טָהוֹר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה" - לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לַשִּׁעוּר, שֶׁהַנּוֹגֵעַ אוֹ הַנּוֹשֵׂא מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה, טָמֵא וּמְטַמֵּא בְגָדִים דִּין תּוֹרָה.

וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַזָּאָה? כְּדֵי שֶׁיִּטְבֹּל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין שֶׁל אֵזוֹב בַּמַּיִם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֵּי חַטָּאת מְטַמְּאִין? בִּזְמַן שֶׁנָּגַע בָּהֶן אוֹ נְשָׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן.

אֲבָל אַחַר שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן, אֵינָן מְטַמְּאִין כְּלָל.

כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב וְהִזָּה עַל הָאָדָם הַטָּמֵא אוֹ עַל הַכֵּלִים, וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין מֵעַל הַטָּמֵא לָאָרֶץ, וְכֵן הַמַּיִם הַנִּתָּזִין בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַטָּהוֹר - הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם טְהוֹרִים, וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן וְהַנּוֹשְׂאָן טָהוֹר.

הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה - הֲרֵי הַמַּיִם הַמְנַטְּפִין כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת מֵהֶן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין טֻמְאַת מֵי חַטָּאת, לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן, שֶׁהֲרֵי הַטְּבִילָה הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה.

באֵין מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן, עַד שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לַהַזָּאָה.

אֲבָל מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ, כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם, אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מֵהֶן בְּהֵמָה, וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מֵאֵלּוּ מִדְּבָרִים הַפּוֹסְלִין אוֹתָן: אִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה, נִטְמָא; בֵּין שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו, בֵּין שֶׁנָּגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ. נָגַע בָּהֶן אָדָם הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, וַאֲפִלּוּ בְּיָדָיו - הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.

גמֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ, וְנָגַע בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ אָדָם הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה, בֵּין בְּיָדָיו, בֵּין בְּגוּפוֹ - נִטְמָא.

וְאִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַחַטָּאת בְּיָדָיו, נִטְמָא; נָגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.

דמֵי חַטָּאת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי מַעְיָן אוֹ מֵי מִקְוֶה אוֹ מֵי פֵרוֹת: אִם רֹב מֵי חַטָּאת, מְטַמְּאִין בַּמַּשָּׂא; וְאִם רֹב מֵי פֵרוֹת, אֵין מְטַמְּאִין; מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, מְטַמְּאִין.

אֵפֶר פָּרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מִקְלֶה, וְקִדֵּשׁ בְּכֻלָּן: אִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר פָּרָה, מְטַמְּאִין כְּמֵי נִדָּה; וְאִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר מִקְלֶה - אֵין מְטַמְּאִין בַּמַּגָּע, אֲבָל מְטַמְּאִין בַּמַּשָּׂא.

האֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדְּשָׁן, וְנָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַתְּרוּמָה, בֵּין בְּיָדָיו, בֵּין בְּגוּפוֹ - נִטְמָא.

נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לַחַטָּאת, אֲפִלּוּ בְּיָדָיו - הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה.

ומֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ - לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט, שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים, שֶׁמָּא יִגַּע בַּטִּיט וְיִטְמָא; שֶׁמֵּי חַטָּאת אֵינָם בְּטֵלִין בְּטִיט, שֶׁנֶּאֱמַר "חַטָּאת הִיא".

זפָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת - בְּשָׂרָהּ טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה" - בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין, אֵינָן בְּטֵלִין, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁתָאָתַן פָּרָה - בָּטְלוּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָן שְׁמוּרִין.

חהַמַּזֶּה מֵחַלּוֹן שֶׁמַּזִּין מִמֶּנּוּ עַל הָרַבִּים, וְהֻזָּה עָלָיו, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין - הֲרֵי זֶה פָּטוּר; שֶׁחֶזְקַת הַמַּיִם שֶׁמַּזִּין מֵהֶן עַל הָרַבִּים שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין, וַהֲרֵי זֶה כְּאָנוּס.

אֲבָל אִם הֻזָּה עָלָיו מֵחַלּוֹן שֶׁל יָחִיד, וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְנִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין - חַיָּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד; מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדּוֹק עַל הַמַּיִם וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ.

מַחְלִיקִים הָיוּ הָעָם בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹתְתִים בָּאָרֶץ מֵחַלּוֹן שֶׁל רַבִּים וְדוֹרְסִים אוֹתָן, וְנִכְנָסִים לַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא פְּסוּלִין הֵן.

טהַמַּזֶּה בְּאֵזוֹב הַטָּמֵא לַחַטָּאת: אִם יֵשׁ בּוֹ כַּבֵּיצָה - הַמַּיִם פְּסוּלִין, וְהַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה; אֵין בּוֹ כַּבֵּיצָה - הַמַּיִם כְּשֵׁרִים, וְהַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה.

וְאֵזוֹב זֶה מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה; שֶׁאֵין מוֹנִין לַחַטָּאת.

יהַמַּגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו, וַהֲרֵי עָלָיו מַיִם כְּדֵי הַזָּאָה - טָהוֹר; שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

רמב"ם: פרק אחד

פרה אדומה - פרק טו

פרה אדומה - פרק טו