Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

רמב"ם: שלושה פרקים

מעשה הקרבנות - פרק ז, מעשה הקרבנות - פרק ח, מעשה הקרבנות - פרק ט

מעשה הקרבנות - פרק ז

א

מצות עשה לעשות החטאות כמצותן האמורה בתורה וכיצד מעשה חטאת הנאכלת שוחט ונותן הדם כמו שביארנו ומפשיטה ומפריש האימורים ומולחן וזורקן על גבי האשים ואם רצה ליתן את האימורין בכלי כשמוליכן למזבח נותן ושאר בשרה נאכל לזכרי כהונה בעזרה:

ב

וכיצד מעשה חטאות הנשרפות שוחט וזורק דמם כמו שביארנו ואח"כ קורעם ומוציא האימורים ונותנן בכלי ומולחן וזורקן על גבי האשים ומוציא שאריתן חוץ לעיר ומנתחין אותן שם כנתחי העולה בעורן ושורפין אותן שם בבית הדשן:

ג

שלשה מקומות לשריפה אחד בתוך העזרה ובו שורפין פסולי המוקדשין ואימורים קדשים קלים שנפסלו ופרים ושעירים של חטאות הנשרפות אם אירע בהם פסול בין לפני זריקה בין לאחר זריקה כגון שנטמאו או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנן לצאת או שלן הבשר או לנו האימורין שלהן:

ד

והמקום השני בהר הבית ושמו בירה ובו שורפין חטאות הנשרפות אם אירע בהן פסול אחר צאתן מן העזרה והמקום השלישי חוץ לירושלים והוא הנקרא בית הדשן ושם שורפין חטאות הנשרפות בזמן שהן נשרפות כמצוותן:

ה

ושריפת כל הנשרפין כשירה בזר ובלילה וכל הנשרפין חוץ לעזרה כל העצים כשרין לשריפתן אפילו בקש ובגבבא שנאמר על עצים באש אש מכל מקום ולמה נאמר עצים להוציא את הסיד ואת הרמץ:

ו

חטאת העוף כיצד היתה נעשית מולק אותה בקרן דרומית מערבית כמו שביארנו ויורד בצפורנו עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהן ואינו מבדיל הראש מן הגוף ואם הבדיל פסל ולוקה שנאמר ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ומזה מדמה על קיר המזבח למטה מאמצעו ושירי הדם מתמצים על היסוד שנאמר והנשאר בדם ימצה על יסוד המזבח מכלל שהנתינה על קיר שהשירין שלו מתמצין אל יסוד וזהו קיר התחתון:

ז

ומצוי דם חטאת העוף מעכב ואין למזבח בה אלא דמה והשאר נאכל לזכרי כהונה כבשר חטאת הבהמה:

ח

כיצד אוחז חטאת העוף בשעת מליקה אוחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו ושתי אגפיה בין שתי אצבעותיו ומותח צוארה אל רוחב שתי אצבעותיו ומולק וזו מעבודות קשות שבמקדש ואם שנה ואחז בכ"מ כשירה:

ט

וכל מקום מן המזבח כשר למליקתה ובלבד שיזה דמה למטה מאמצע המזבח ואם הזה בכל מקום כשירה והוא שיתן למטה מעט מדם הנפש:

י

שלשה דברים היתה קרן דרומית מערבית משמשת למעלה ושלשה למטה מלמטה חטאת העוף והגשת המנחות ושירי הדם של עולות וחטאות הנאכלות ואשמות ושלמים ששופכין עליה והשלשה של מעלה ניסוך המים שמנסכין בחג וניסוך היין של נסכים ועולת העוף בזמן שהיא רבה ואם אין קרן דרומית מזרחית מכילה אותה נפנין לקרן דרומית מערבית ועושין אותה שם:

יא

כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים אלו שלמעלה בקרן זו שהן עולין ונפנין על השמאל לקרן ועושין מלאכתן וחוזרין לעקב ומפני מה נפנין לשמאל כדי שיפגעו בקרן מערבית דרומית תחלה שאם נפנין על ימין ומקיפין את כל המזבח עד שיגיעו לקרן דרומית מערבית שמא יתעשן המים והיין או שמא ימות העוף בעשן המזבח:

יב

לפיכך המנסך מים או יין כשהוא מקיף את המזבח לא יהיה בידו כלום ומתחיל ומקיף מקרן דרומית מזרחית למזרחית צפונית לצפונית מערבית למערבית דרומית ולא יהיה בידו כלום וכשמגיע למערבית דרומית נותנין המים או היין בידו ומנסך ואם לא הקיף עולה ופונה על שמאלו ועושה מלאכתו ויורד:

מעשה הקרבנות - פרק ח

א

חומר בחטאת הבהמה משאר קדשי קדשים שדם חטאת הבהמה שניתז מן הכלי שקבל בו הדם קודם הזיה על הבגד טעון כיבוס במים בעזרה שנאמר ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש:

ב

אחד הבגד ואחד העור הרך ואחד השק טעונין כיבוס אבל העור הקשה הרי הוא כעץ וגורד הדם מעליו ואחד דם חטאת הנאכלת או דם חטאת הנשרפת אבל לא דם חטאת העוף שנאמר תשחט החטאת בנשחטת הכתוב מדבר לא בנמלקת:

ג

חטאת שנפסלה אין דמה טעון כיבוס בין שהיתה לה שעת הכושר בין שלא היתה לה שעת הכושר אי זו הוא שהיתה לה שעת הכושר שלנה ושנטמאת ושיצאת חוץ לעזרה ואי זו היא שלא היתה לה שעת הכושר שנפסלה בשחיטה או בזריקת הדם:

ד

אין טעון כיבוס אלא מקום הדם בלבד והוא שיהיה על כלי שראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס אבל אם ניתז על כלי עץ או כלי מתכת אינו טעון כיבוס לפי שאינן ראויין לכיבוס אלא גורדן בלבד:

ה

ניתז על עור הדג אינו טעון כיבוס לפי שאינו ראוי לקבל טומאה אבל אם ניתז על עור בהמה עד שלא הופשט אינו טעון כיבוס אחר שהופשט טעון כיבוס שאף על פי שאינו מקבל טומאה עתה הרי הוא ראוי לקבל טומאה לאחר שיתעבד:

ו

ניתז מן הצואר על הבגד או מעל קרן המזבח או שנשפך הדם על הרצפה ואספו וניתז ממנו על הבגד אינו טעון כיבוס שנאמר ואשר יזה מדמה לא אמרתי אלא בדם שנתקבל בכלי שרת וראוי להזיה ויש בו כדי הזייה:

ז

נתן ארבע המתנות ואחר כך ניתז מן הכוס על הבגד משירי הדם אינו טעון כיבוס אע"פ שעדיין לא זרק השירים על היסוד וכן בחטאות הנשרפות:

ח

ניתז מאצבעו אחר שיצאת הזייה מידו אינו טעון כיבוס ששירי הדם שבאצבע פסולין להזייה:

ט

ניתז מן הבגד לבגד שני אין הבגד השני טעון כיבוס ניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס ניתז דם החטאת על הבגד וניתז על דם החטאת דם חולין טעון כיבוס אבל אם ניתז דם החולין תחלה (או אפילו דם עולה) וניתז עליו דם החטאת אינו טעון כיבוס שהרי לא נבלע בו:

י

כשמכבסין את מקום הדם מכבסין אותו במים יפה יפה עד שלא ישאר לו רושם וכל שבעת הסממנים שמעבירין על הכתם מעבירין על דם חטאת חוץ ממי רגלים שאין מכניסין מי רגלים למקדש:

יא

כלי חרש שנתבשלה בו החטאת הנאכלת טעון שבירה בעזרה וכלי מתכות שנתבשלה בו טעון מריקה ושטיפה במים בעזרה שנאמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אף על פי שלא נאמר כאן במקום קדוש הרי דינן כדין הכיבוס מה כיבוס הבגד בקדש אף שבירת כלי חרס ושטיפת כלי מתכות ומריקתו בקדש ואחד כלי שבישל בו או כלי שהערה לתוכו רותח:

יב

מריקה בחמין ושטיפה בצונן במים לא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין והמריקה והשטיפה כמריקת הכוס ושטיפתו והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמים על גבי האש ואח"כ מדיחן:

יג

במה דברים אמורים שבישל בהן אחר שנזרק דמה כהלכתו אבל אם בישל קודם זריקה או שבישל בה בשר חטאת הנשרפת אינו טעון מריקה ושטיפה בישל במקצת הכלי כלו טעון מריקה ושטיפה:

יד

צלה הבשר [באויר] תנור של חרס יש בדבר ספק אם ישבר הואיל ונתבשלה בו או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו ולא בחטאת בלבד אלא כל הכלים שמשתמשין בהן בקדשים על ימי חמין בין קדשי קדשים בין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה עקב אכילה וכן השפוד והאסכלה מגעילן עקב אכילה ואינו מניחן עד זמן אכילה שניה אלא כשישלים לאכול יגעיל השפוד והאסכלה וימרק וישטוף הכלי בין כלי מתכות בין כלי חרס חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס ומבשל ושונה ומשלש מיד בין בכלי מתכות בין בכלי חרס וממרק ושוטף עד סוף אכילה:

טו

כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה אפילו בחטאת אלא הדחה בלבד נאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה אם פסולה היא הנוגע בה פסול ואם כשירה הנוגע בה יאכל כמוה ובקדושתה:

טז

בד"א כשנבלעה בו אבל נגיעה בלא הבלעה אינה מקדשת ואחד החטאת ואחד שאר קדשים בין קדשים קלים בין חמורים שנאמר זאת התורה לעולה למנחה:

יז

נגע בשרה ברקיק ונבלע במקצתו לא נתקדש כולו אלא חותך מקום הבלע:

יח

כלי שבישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים אם יש בהן בנותן טעם הרי הכל נאכל כחמור שבהן וטעון הכלי מריקה ושטיפה והכל כחמור שבהן לכל דבר ואם לא נתן טעם זה בזה אין הקלין נאכלין כחמורים ואינן כמותן לכל דבר אבל הכלי טעון מריקה ושטיפה:

יט

בגד שניתז עליו דם החטאת ויצא חוץ לעזרה מחזירו לעזרה ומכבסו שם נטמא חוץ לעזרה כיצד יעשה קורעו כדי שיטהר ומכניסו ומכבסו בפנים וצריך להניח בו שלם כדי מעפורת לפי שנאמר בגד צריך לכבס בגד ואע"פ שהוא טמא מדבריהם מפני כדי המעפורת שנשארה בו כיון שנקרע רובו טהור מן התורה ומותר להכניסו למקדש לכבס הדם:

כ

מעיל שניתז עליו דם חטאת ויצא ונטמא לחוץ כיצד הוא עושה והרי הקורע אותו לוקה כמו שביארנו מכניסו פחות פחות משלש אצבעות ומכבסו בפנים ואחר שיתכבס כל הדם מעט מעט מטבילין אותו בחוץ:

כא

כלי חרס שבישל בו החטאת ויצא מכניסו ושוברו בפנים נטמא בחוץ נוקבו בכדי שרש קטן כדי שיטהר ומכניסו ושוברו בפנים ואם נקבו נקב גדול מזה אינו שוברו בפנים שהרי אינו כלי ואין שוברין בפנים אלא כלים וכן כלי מתכות שבישל בו ויצא חוץ לעזרה מכניסו ומורקו ושוטפו בפנים נטמא כשיצא פוחתו עד שיטהר ומכניסו בפנים וחוזר ומרדדו עד שיסתם הפחת ויחזור כתבנית הכלים ואחר כך מורקו ושוטפו בעזרה שנאמר ואם בכלי נחשת וגו' אין מוריקן בפנים אלא כלים:

מעשה הקרבנות - פרק ט

א

מצות עשה לעשות כל האשמות כמצותן האמורה בתורה וכיצד מעשה האשמות בין אשם ודאי בין אשם תלוי שוחט וזורק הדם כמו שביארנו ומפשיט ומוציא האימורין ומולחן וזורקן על גב האשים ואם רצה להוליכן בכלי מוליך ושאר בשרם נאכל לזכרי כהונה בעזרה כחטאת:

ב

אשם מצורע יש בקבלת דמו שינוי כמו שיתבאר בהלכות מחוסרי כפרה ואעפ"כ שאר מעשיו וזריקת דמו על המזבח ואכילתו כשאר האשמות לכל דבר:

ג

עשיית כל שלמים כמצותן מצות עשה והן ארבעה מינין: האחד שלמי צבור והשלשה שלמי יחיד:

ד

וכיצד מעשה שלמי צבור שוחט וזורק הדם כמו שביארנו ומפשיט ומוציא האימורים ומולחן ומקטירן והשאר נאכל לזכרי כהונה בעזרה כחטאת וכאשם מפני שהן קדשי קדשים כמו שביארנו:

ה

שלמי יחיד שלשה מינין האחד הוא הבא שלמים בלא לחם כגון שלמי חגיגה ושמחה וזהו הנקרא שלמים והשני שלמים הבאים עם הלחם בנדר או נדבה וזהו הנקרא תודה ואותו הלחם נקרא לחם תודה והמין השלישי שלמים שמקריב הנזיר ביום מלאת נזרו והם באים עם לחם וזהו הנקרא איל נזיר:

ו

וכיצד מעשה שלשתן שוחט וזורק הדם כמו שביארנו ומפשיט ומוציא האימורין ואחר כך מנתח את הבשר ומפריש החזה ושוק הימין ונותן האימורין עם החזה והשוק על ידי הבעלים וכהן מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף הכל לפני ה' במזרח וכן כל הטעון תנופה במזרח מניפין אותו:

ז

וכיצד הוא מניף מוליך ומביא מעלה ומוריד ואם היה הקרבן תודה לוקח מן הלחם הבא עמה אחד מעשרה ומניחו עם החזה והשוק והאימורים ומניף הכל על ידי הבעלים כמו שביארנו:

ח

וכיצד מניחן ע"י הבעלים נותן את החלבים על ידי הבעלים וחזה ושוק למעלה ושתי הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם ואם יש שם לחם מניחו למעלה ומניף הכל:

ט

היה הקרבן איל נזיר מוציא האימורין ומפריש חזה ושוק ומבשל שאר האיל בעזרת הנשים ולוקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל עם אחד מעשרה מן הלחם הבא עמו עם החזה והשוק והאימורין ומניח הכל ע"י הנזיר והכהן מניח ידיו תחת ידי הבעלים ומניף הכל כמו שביארנו:

י

אי זהו חזה כל הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר למטה עד הכרס וחותך עמה שתי צלעות אילך ואילך ואי זהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שהם שני איברים מעורין זה בזה והזרוע האמורה היא זרוע של ימין ושכנגדה ברגל הוא השוק האמור בכ"מ:

יא

ואחר שמניפן מולח האימורין ומקטירן על גבי המזבח אבל החזה והשוק נאכל לכהנים שנאמר כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה ושאר השלמים נאכלים לבעלים ואין הכהנים זוכין בחזה ושוק אלא לאחר הקטר האימורין:

יב

וכן הלחם שמניף בתודה ובאיל נזיר והזרוע הבשלה נאכלין לכהנים ושאר הלחם עם שאר הבשר נאכל לבעלים והלחם שמניף עם החזה והשוק הם הנקראין מורם מתודה והזרוע בשלה עם החזה והשוק עם הלחם שמניף הם הנקראין מורם מאיל נזיר:

יג

הלחם המורם מן התודה ספק תרומה הוא לפיכך אין חייבין עליו מיתה וחומש כתרומה ואינו מדמע כתרומה:

יד

היה בעל התודה כהן הרי שאר הלחם נאכל לבעלים כתודת ישראל שאין הלחם הבא עם התודה או עם איל נזיר קרוי מנחה:

טו

שנים שהביאו שלמים בשותפות האחד מניף ברשות חבירו אפילו הם מאה אחד מניף על ידי כולן מה שאין כן בסמיכה:

טז

היתה אשה בעלת הקרבן אינה מניפה אבל הכהן מניף שקרבנה טעון תנופה והיא פסולה לתנופה ולעולם אין אשה מניפה אלא הסוטה והנזירה בלבד כמו שביארנו ותנופה קודמת להגשה בכל מקום:

יז

כיצד הוא הלחם שמביא עם התודה לוקח עשרים עשרון סולת ועושה מהם עשרה עשרונים חמץ ועשרה מצה העשרה של חמץ עושה אותם עשר חלות:

יח

וכיצד מחמצן מביא שאור כדי חמוצן ונותנו לתוך המדה וממלא את המדה אף על פי שסופה להיות חסירה או יתירה מפני השאור שפעמים יהיה עבה וקשה ופעמים רכה אין משגיחין אלא על מדתה עתה והרי הוא מודד עשרון עשרון שלמים והעשרה עשרונים של מצה עושה מהן שלשים חלות שוות עשר חלות מכל מין עשר חלות מאפה תנור ועשר חלות רקיקים ועשר חלות מורבכת:

יט

וכיצד היא המורבכת חולטה ברותחין ואופה אותה מעט ואח"כ קולה אותה בשמן על האלפס וכיוצא בו כדרך שקולין הסופגנין ומרבין במשנה וזהו הריבוך האמור בכ"מ:

כ

ובכמה שמן הוא עושה השלשים חלות בחצי לוג שמן ושיעור זה הלכה למשה מסיני רביעית ממנו לרבוכה ושמינית לחלות ושמינית לרקיקין:

כא

החלות לותת הסולת שלהן בשמינית של שמן ואחר כך לש ואופה אותן והרקיקין מושחן בשמינית שלהן אחר אפייתן והכהן לוקח מן הכל ארבע חלות אחת מכל מין ומין שנאמר אחד מכל קרבן:

כב

ולחמי תודה שאפה אותן ארבע חלות יצא לא נאמר ארבעים אלא למצוה והוא שיפריש החלה שלהן אחת מכל קרבן כשהן בצק שאין מפרישין פרוסה שנאמר אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס:

כג

וכיצד הוא הלחם הבא עם איל נזיר לוקח ששה עשרונות ושני שלישי עשרון ועושה מהן עשרים חלות שוות והכל מצה עשרה רקיקין משוחין בשמן ועשר חלות לותת הסולת שלהן בשמן והכל מאפה תנור ושמן שלהן רביעית ושיעור זה הלכה למשה מסיני והכהן לוקח מהן שתי חלות אחת מכל מין:

כד

שני מיני לחם שבנזיר וארבעה מיני לחם שבתודה מעכבין זה את זה ומעשה הלחם של שניהן חוץ לעזרה:

כה

כיצד מעשה הבכור והמעשר והפסח אחר שזורק דמן כמו שביארנו מפשיט ומוציא האימורים ומולחן ומקטירן ושאר בשר הבכור נאכל לכהנים ושאר בשר המעשר נאכל לבעלים ושאר הפסח נאכל למנוייו כהלכותיו כמו שיתבאר בהלכות הפסח:

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.