Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

רמב"ם: שלושה פרקים

איסורי מזבח - פרק ה, איסורי מזבח - פרק ו, איסורי מזבח - פרק ז

איסורי מזבח - פרק ה

א

שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו' ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובות שלהן לוקה על כל אחד מהן בפני עצמו ואם הקטיר שניהן כאחד אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נאמרו בלאו אחד:

ב

נפל מהם כל שהוא בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ואין הקטרה פחותה מכזית:

ג

העלה שאור או דבש בפני עצמן למזבח לשם עצים פטור שנאמר ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים אפילו הקטיר דבר שאינו ראוי להקטרה בדבש או בשאור הואיל והוא מן הקרבן לוקה:

ד

כיצד המעלה מבשר חטא' ואשם או מבשר קדשים קלים או משיירי המנחות או ממותר העומר או מחטאת העוף או מלחם הפנים ושתי הלחם או מלוג שמן של מצורע המעלה כזית מאחת מאלו בחמץ או בדבש בין למזבח בין לכבש לוקה אף ע"פ שאין כל אלו ראויין להקטרה הואיל והן קרויין קרבן חייב עליהן שנאמר קרבן ראשית תקריבו אותם לי"י וגו':

ה

וכן אסור להקטיר על המזבח דבר מכל דברים אלו שאינן ראויין להקטרה כגון בשר חטאות ואשמות ושירי מנחות וכיוצא בהן מפי השמועה למדו שכל דבר שמקצתו לאישים הרי שאריתו בבל תקטירו:

ו

המקטיר איברי בהמה טמאה על גבי המזבח לוקה ואע"פ שאיסור הקרבתה מכלל עשה שהרי נאמר מן הטהורה אכול ומן הטהורה הקרב הא טמאה לא תאכל ולא תקריב כשם שלוקה על אכילת הטמאה הבא מכלל עשה כמו שביארנו במקומו כך לוקה על הקרבתה אבל המקריב איברי חיה טהורה עובר בעשה ואינו לוקה ומנין שהוא בעשה שנאמר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם הא מן החיה לא תקריבו ולאו הבא מכלל עשה עשה:

ז

הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקדוש ברוך הוא שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפילו היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אף על פי שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה:

ח

הגונב עולת חבירו והקריבה סתם נתכפרו בה הבעלים הראשונים:

ט

אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעומר ולא מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי הכרם מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראויין לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו:

י

כל המנחות אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם לכתחלה שהרי נאמר בהן בכורים לי"י ואם הביא כשר ומביאים נסכים מן המוקצה ביו"ט:

יא

מצות עשה למלוח כל הקרבנות קודם שיעלו למזבח שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח ואין לך דבר שקרב למזבח בלא מלח חוץ מיין הנסכים והדם והעצים ודבר זה קבלה ואין לו מקרא לסמוך עליו ומצוה למלוח הבשר יפה יפה כמולח בשר לצלי שמהפך את האבר ומולח ואם מלח כל שהוא אפילו בגרגיר מלח אחד כשר:

יב

הקריב בלא מלח כלל לוקה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך ואע"פ שלוקה הקרבן כשר והורצה חוץ מן המנחה שהמלח מעכב בקמיצה שנאמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך:

יג

המלח שמולחין בו כל הקרבנות משל ציבור כמו העצים ואין היחיד מביא מלח או עצים לקרבנו מביתו ובשלשה מקומות היו נותנין המלח בלשכת המלח ועל גבי הכבש ובראשו של מזבח בלשכת המלח היו מולחין עורות הקדשים ועל גבי הכבש מולחין האיברים ובראשו של מזבח מולחין הקומץ והלבונה ומנחות הנשרפות ועולת העוף:

איסורי מזבח - פרק ו

א

כשם שמצוה להיות כל קרבן תמים ונבחר כך הנסכין יהיו תמימים ונבחרים שנאמר תמימים יהיו לכם ונסכיהם שיהיו הנסכים תמימים שלא יביא נסכים לא מיין מעושן ולא סולת שהתליעה ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע:

ב

וכן עצי המערכה לא יהיו אלא נבחרים ולא יהיה בהם תולעת וכל עץ שהתליע כשהוא לח פסול למזבח התליע יבש גורר את המקום שהתליע ועצי סתירה פסולין לעולם לא יביאו אלא חדשים:

ג

המקדיש יין פסול או סלת או שמן פסול או עצים פסולים למזבח הרי הדבר ספק אם דומים לבעל מום כבהמה ולוקה או אינן כבעל מום לפיכך אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות:

ד

הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין פודין אותן שנאמר והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה נערך ואלו אינן בכלל העמדה לפיכך אין נפדין לעולם:

ה

במה דברים אמורים בשנפסלו או שנטמאו אחר שנתקדשו בכלי שרת אבל קודם שיתקדשו בכלי אם נטמאו או נפסלו פודין אותן אבל טהורין אף על פי שעדיין לא קדשו בכלי אין פודין אותן חוץ ממנחת חוטא שנאמר בה מחטאתו על חטאתו לומר שמביא חטאתו מדמי חטאתו לפיכך קודם שתתקדש בכלי שרת הרי היא כקדושת דמים ופודין אותה אע"פ שהיא טהורה וכל הנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמן ושורפן במזבח:

ו

מי החג שנטמאו והשיקן וטהרן [כמו שיתבאר בטהרות] אם טיהרן ואחר כך הקדישן הרי אלו מתנסכין ואם הקדישן ואח"כ נטמאו הואיל ונדחו ידחו:

ז

זיתים וענבים שנטמאו דורכן פחות מכביצה והמשקין היוצאין מהן כשרים לנסכים שהמקשה מופקד הוא באוכל וכאילו אינו מגופו:

ח

מעלה יתירה עשו חכמים בקדשים שזרעים שנטמאו אפילו זרען היוצא מהן פסולין לנסכים שאין זריעה מועלת בקדשים וכן העצים והלבונה אף ע"פ שאינן אוכלין הרי הן מתטמאין כאוכל לענין הקרבנות ויפסלו העצים והלבונה בטומאה זו למזבח ואין מקריבין אותן:

ט

ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח: המתוק והמעושן והמבושל באש או בשמש או שנשתנה טעמו בבישול אבל יין שמחממין אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול וכן יין צמוקין ויין מגיתו שלא שהה ארבעים יום ויין הדליות ויין כרם הנטוע בבית השלחין או בבית הזבלים או יין גפנים שנזרע זרע ביניהן או יין כרם שלא נעבד כל אלו היינות לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר:

י

יין שנתגלה פסול לגבי המזבח הדלה גפן על גבי תאנה יינה פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו הרי הוא אומר זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו:

יא

סולת שהתליעה רובה או התליעו רוב החיטים שנעשית מהן פסולה התליע רוב חטה אחת ה"ז ספק וכל סולת שנשאר בה קמח פסולה:

יב

כיצד בודקים מכניס הגזבר ידו לתוך הסולת אם עלה בה אבק פסולה עד שיחזור וינפה אותה אבל סולת חיטים שנזרעו בבית השלחין או בבית הזבלים או בבית האילן או בארץ שלא נרה ולא עבדה לא יביא לכתחלה ואם הביא כשירה:

יג

חיטים שלקטן מגללי הבקר וזרעם הרי אלו ספק אם עברה מיאוסן בזריעה או עדיין הן מאוסין לפיכך לא יביא מהן מנחות ואם הביא כשר:

יד

ואלו הן השמנים הפסולין: שמן של גרגרים שנשרו במים או של זיתים כבושין או שלוקים או שמן של שמרים או שמן שריחו רע כל אלו פסולין אבל שמן זית שנטעו בבית הזבלים או בבית השלחין או שנזרע זרע ביניהן או שמן שהוציאו מזיתים שלא בשלו אלא עדיין הם פגין כל אלו לא יביא ואם הביא כשר:

טו

כל המנחות והנסכים כשרים מהארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן ובלבד שיביאו מן המובחר חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומארץ ישראל:

איסורי מזבח - פרק ז

א

לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחילה כיצד היה חייב עולה לא יביא שה כחוש וכעור ויאמר הרי אין בו מום ועל זה נאמר וארור נוכל וגו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר:

ב

וכך היו עושין בזמן המקדש מביאין אילים ממואב ומביאין כבשים שגביהן רחבים מחברון ומביאין עגלים מן השרון וגוזלות מהר המלך ומביאין יין מקרחיין והלוטיין וסולת ממכמש ויוחנה ומביאין שמן מתקוע:

ג

כל העצים החדשים כשרים למערכה ולא היו מביאין משל זית ולא משל גפן משום ישוב ארץ ישראל ובאלו היו רגילין במורביות של תאנה של חדשים שאינן ביישוב ובשל אגוז ובשל עץ שמן והגזרין שעשה משה אמה אורכן ואמה רחבן ועביין כמחק גדיש של סאה וכמותן עושין לדורות:

ד

וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים נר חצי השדה בשנה ראשונה וזרע חציה ובשנה שנייה נר החצי שזרע בראשונה וזרע החצי האחר קודם לפסח שבעים יום ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה ואח"כ זורע ובורר החיטים יפה יפה ואחר כך שף את החיטים ובועט בהן הרבה עד שיתקלפו:

ה

כל החיטים של מנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלש נמצאו שלש שיפות וחמש בעיטות וחוזר חלילה עד שיגמור שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה כדי שיתקלפו הרבה וחושב ההובאה וההולכה בשיפה אחת להחמיר ואחר כך טוחן ומרקד יפה יפה:

ו

היין מביא ענבים מן הרגליות מן הכרמים העבודים פעמים בשנה ודורך וכונסין אותו בחביות קטנות ואין מניחין אותן אחת אחת ולא שתים שתים אלא שלש שלש ואינו ממלא את החבית עד פיה כדי שיהיה ריחו נודף ואינו מביא לא מפי החבית מפני הקמחין העולה על פני היין ולא משוליה מפני השמרים אלא משלישה ומאמצעה של אמצעית:

ז

היה הגזבר יושב והיין יוצא מן הנקב שבצד החבית כיון שיראה שינוי השמרים מתחיל לצאת פוסק ואינו לוקח ומאימתי מביא מאחר מ' יום לדריכתו עד שתי שנים או יתר מעט ואם הביא יין ישן מכמה שנים הרי זה כשר והוא שלא יפסד טעמו:

ח

תשעה מינין בשמן מפני שינוי מעשיו כיצד זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו הוא הראשון חזר אח"כ וטענו בקורה השמן שיצא ממנו הוא השני ואם חזר אחר שטענו וטחנו וטענו שנייה השמן שיצא ממנו הוא השלישי זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכתשן ונתנן לסל השמן שיצא ממנו הוא הרביעי ואם טענו בקורה אח"כ השמן שיצא הוא החמישי וחזר וטחן וטען פעם שנייה השמן שיצא הוא הששי זיתים שמסקן וטענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואחר כך כתש ונתן לסל השמן שיצא הוא השביעי חזר וטען בקורה השמן שיצא הוא השמיני חזר וטחן וטען פעם ב' השמן שיצא הוא התשיעי:

ט

אף על פי שכולן כשירין למנחות הראשון אין למעלה ממנו ואחריו השני והרביעי ושניהן שוין ואחריהם השלישי והחמישי והשביעי ושלשתן שוין ואחריהם הששי והשמיני ושניהם שוין והתשיעי אין למטה ממנו:

י

אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי ושביעי בלבד שנא' כתית למאור אין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד אבל למנחות כולן כשירין:

יא

ומאחר שכולן כשרין למנחות למה נמנו כדי לידע יפה שאין למעלה ממנו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע י"י אל הבל ואל מנחתו והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב אם בנה בית תפלה יהיה נאה מבית ישיבתו האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו כסה ערום יכסה מן היפה שבכסותו הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב ליי' וגו':

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.