בשעות הבוקר המוקדמות של ראש חודש אלול בשנת ב'תמח לבריאת העולם, משה רבינו עלה להר סיני ויחד עמו לוחות אותם חצבר על פי הציווי האלוקי, כדי שאלוקים ישוב ויחרות עליהם את עשרת הדברות. על ההר, אלוקים מאפשר למשה לראות את "אחוריו אבל לא את פניו" (כלומר מציאות הבורא אך לא עצמותו), הגילוי האלוקי הקרוב ביותר אותו חווה בן תמותה אי-פעם.
באותה הזדמנות לימד הבורא את משה רבינו את שלוש-עשרה מידות הרחמים. הוא שהה בהר ארבעים יום במהלכם מחל האלוקים בלב שלם לעם ישראל על חטא העגל.
היום הוא היום השני של ראש חודש אלול (כאשר לחודש שעבר שלושים יום יום השלושים נחשב אף הוא לראש חודש). ביום זה מוסיפים תפילות מיוחדות לנוסח התפילה: הלל חסר וכן יעלה ויבוא. רבים נוהגים שלא לעשות מלאכה בראש חודש ומנהג זה נפוץ במיוחד בקרב נשי ישראל.
כחודש האחרון של השנה היהודית, אלול הוא זמן המוקדש באופן מסורתי לחשבון נפש ולהתבוננות במעשי האדם בשנה שחלפה, ובדרכים כיצד לתקן את הדברים הדורשים תיקון לקראת השנה החדשה. כחודש הרחמים והסליחות חודש אלול מספקת הזדמנות מצויינת להוסיף בתשובה, צדקה ואהבת ישראל.
גדולי החסידות השוו את חודש אלול לחודש בו המלך נמצא ב'שדה', וכל אחד החפץ לפגוש בו יכול לעשות זאת.
מנהגי חודש אלול כוללים: תקיעה בשופר מדי יום חול; אמירת שלושה פרקי תהילים (לפי הסדר) עד ליום כיפור (וביום כיפור אמירת 36 פרקים), על פי תקנת הבעל שם טוב; ובדיקת התפילין והמזוזות כדי לוודא את כשרותם.
נהוג כי מראש חודש אלול ואילך, מאחלים זה לזה במכתבים ובעל-פה "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".