ביום השישי לבריאת העולם אמר האלוקים "נעשה אדם כצלמנו וכדמותנו" וברא את אדם, שקיבל את הכינוי "האדם הראשון". מאוחר יותר, הוא אמר "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". הוא הפיל תרדמה על האדם, הוציא ממנו צלע וברא את חוה שהייתה לאשתו.
ביום בו נבראו אדם וחוה, ציווה עליהם האלוקים שלא לאכול מפרי עץ הדעת. הנחש פיתה את חוה לטעום מן העץ והיא פיתתה את בעלה. בשל כך העניש אלוקים את אדם, חוה והנחש וגירש את אדם וחוה מגן עדן. אך באותו היום גם חזר האדם בתשובה והתחרט על מעשיו, ובכך הביא לעולם את מושג החזרה בתשובה ואת מחילת האלוקים גם לאחר עוון.
בא' בתשרי שלח נח את היונה בפעם השלישית למשימה לראות האם ניתן לצאת מן התיבה. הפעם היא לא שבה ונח הסיק כי המים יבשו מעל הארץ. נח הסיר את מכסה התיבה אך לא יצא ממנה. רק לאחר 57 ימים, בכ"ז בחשוון, הורה לו האלוקים לצאת מן התיבה ולהתחיל ליישב את הארץ מחדש.
הניסיון הגדול ביותר של אברהם אבינו היה עקידת יצחק, כשהאלוקים נגלה אליו וביקש ממנו לקחת את בנו יחידו יצחק ולהעלות אותו לעולה. למרות שיצחק נולד לו אחרי עשרות שנות עקרות, אברהם ציית לדברי האלוקים והוליך אותו להר המוריה, שם גילה לו הבורא כי היה זה רק ניסיון וכי בתמורה הוא יעלה אייל לקורבן. בראש השנה אנו תוקעים בשופר של קרן אייל כדי להזכיר את עקידת יצחק ולעורר את רחמי האלוקים. בנוסף, ביום השני של ראש השנה קריאת התורה מכילה את סיפור ניסיון העקידה
במכתב לגיסו רבי גרשון מקיטב מספר הבעל שם טוב כי בראש השנה הוא ערך "עליית נשמה" והגיע להיכל המשיח שם הוא שאל אותו: "אימתי קאתי מר"? - מתי יבוא המשיח? והוא השיב לו "כשיפוצו מעינותך חוצה ויצא טבעך בעולם".
בלילה הראשון של ראש השנה, נוהגים לאחל זה לזה "לשנה טובה תכתב ותחתם".
נהוג לאכול בלילה הראשון תפוח בדבש לשנה טובה ומתוקה, רימון כדי שירבו זכויותינו כרימון, ראש של איל או של דג כדי שנהיה לראש ולא לזנב, ועוד מאכלים כמנהג העדות השונות.