לאחר פטירת המלך שלמשה בשנת 797 לפנה"ס, ירבעם בן נבט, נצר לשבט אפרים, הסית עשרה שבטים למרוד נגד מלכות בן שלמה, רחבעם. ארץ ישראל התחלקה לשתי מלוכות: מלכות יהודה שבירתה היתה ירושלים שם מלך רחבעם, ומלכות ישראל שבירתה שומרון שם מלך ירבעם. מכיוון שעם ישראל עלה לירושלים בשלושת הרגלים, שם מלך רחבעם, חשש ירבעם שהדבר יגרום להתערערות מלכותו. לשם כך הוא בנה עגלי זהב אותם הציב בבית א-ל ובדן, ובנוסף לכך הציב מחסומים בדרך לירושלים ואסר על אזרחיו לעלות לירושלים.
יום כ"ג בסיון היה היום בו הציב ירבעם את המחסומים בדרך ירושלימה. מחסומים אלו עמדו במשך 223 שנה, עד אשר הושע בן אלה, המלך האחרון של מלכות ישראל, הסיר אותם בט"ו באב בשנת 574 לפנה"ס.
גם לאחר שהמן נתלה, הגזירה - אותה שלח לרחבי מלכות אחשוורוש - "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" ביום אחד, נשארה בתוקף. כשאסתר התחננה למלך אחשוורוש לבטל אותה, הוא השיב כי הוא לא יכול לעשות זאת בשל העובדה שהגזירה נחתמה בחותם המלך. עם זאת, הוא הציע למרדכי ולאסתר לשלוח צוים מלכותיים חדשים, שיאפשרו ליהודים להגן עליהם מפני אויביהם. הם אכן עשו זאת, ובכ"ג בסיון כתב מרדכי את טקסט הצו המלכותי, ושלח אותו לרחבי מלכות אחשוורוש.