בני ישראל החלו את בניית המשכן, בית עראי לשכינה שנדד עמם במדבר, בשנת ב'תמח לבריאת העולם (1312 לפנה"ס). בניית המשכן החלה בי"א בתשרי, שישה חודשים לאחר שיצאו ממצרים, שלושה חודשים לאחר ההתגלות האלוקית ומתן תורה בהר סיני, ושמונים יום לאחר שעבדו לעגל הזהב.
אך הציווי האלוקי להקים את המשכן בא רק בכ"ג באדר, כאשר משה רבינו הצטווה לפתוח בתקופה של "שבעת ימי המילואים", במהלכה הוקם המשכן מדי בוקר ופורק בערב. משה רבינו שימש בתקופה זו ככוהן גדול, וחינך את אהרון ובניו לעבודת הכהונה. רק בראש חודש בניסן הוקם המשכן באופן קבוע, ואהרון ובניו קיבלו את הכהונה, והשכינה שרתה במשכן.
הרב יצחק מאיר אלתר, מחבר "חידושי הרי"ם (פרשנות על התלמוד ועל השולחן ערוך), היה תלמיד של המגיד מקוזניץ ורבי שמחה בונים מפשיסחא, ומייסד חסידות גור. כל 13 בניו נפטרו בחייו, ונכדו, רבי יהודה ליב אלתר (ה"שפת אמת") מילא את מקומו לאחר פטירתו.