בכ"ה בכסלו בשנת ג'תרכב לבריאת העולם, המכבים שיחררו את בית המקדש אשר בירושלים, לאחר שניצחו את הצבא האדיר של אנטיוכוס, שניסה לאלץ את היהודים לעבור על מצוות בוראם. היהודים המנצחים נכנסו לבית-המקדש, חנכו אותו מחדש וביקשו לשוב ולחדש את העבודה בו. אך כל השמן שהיה בבית המקדש חולל על-ידי היוונים, וכאשר היהודים ביקשו להדליק את המנורה מחדש הם מצאו רק פך שמן אחד, בעוד ייצור שמן חדש יארך שמונה ימים. באורח נס, השמן הספיק לשמונה ימים.
לזכר נס זה תיקנו החכמים את חג החנוכה, חג בן שמונה ימים במהלכו מדליקים את החנוכיה בכל לילה ומפרסמים את הנס.
היום השמיני של חנוכה נקרא בשם "זאת חנוכה", על שם קריאת התורה המיוחדת ליום זה.
למרות שאת החנוכיה מדליקים בברכה רק בלילה שקודם לכן, נהוג להדליק את החנוכיה במשך היום (ללא ברכה) בבית-הכנסת ובמקומות ציבוריים כדי להוסיף בפרסום הנס.
חנוכה מסתיים בצאת הכוכבים, ועד אז מוסיפים ומקיימים את מנהגי החג (אמירת הלל, ועל הניסים, מאכלי חנוכה ונתינת דמי חנוכה).