בכ"ה בכסלו בשנת ג'תרכב לבריאת העולם, המכבים שיחררו את בית המקדש אשר בירושלים, לאחר שניצחו את הצבא האדיר של אנטיוכוס, שניסה לאלץ את היהודים לעבור על מצוות בוראם. היהודים המנצחים נכנסו לבית-המקדש, חנכו אותו מחדש וביקשו לשוב ולחדש את העבודה בו. אך כל השמן שהיה בבית המקדש חולל על-ידי היוונים, וכאשר היהודים ביקשו להדליק את המנורה מחדש הם מצאו רק פך שמן אחד, בעוד ייצור שמן חדש יארך שמונה ימים. באורח נס, השמן הספיק לשמונה ימים.
לזכר נס זה תיקנו החכמים את חג החנוכה, חג בן שמונה ימים במהלכו מדליקים את החנוכיה בכל לילה ומפרסמים את הנס.
בחג החנוכה אנו מציינים את "נס פך השמן", ומדליקים בכל לילה את החנוכיה כאשר בכל לילה אנו מוסיפים נר נוסף. הלילה, הלילה השישי של חג החנוכה, אנו מדליקים שישה נרות (משמאל לימין) (בלוח השנה היהודי, היום מתחיל עם צאת הכוכבים, ולפיכך הערב מתחיל היום השישי של חג החנוכה).
הלילה אנו אומרים אומרים 2 ברכות לפני הדלקת החנוכיה: ברוך אתה אד-ני, א-לוהינו מלך העולם... 1) אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה; 2) שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
לרגל הנס אנו מוסיפים תפילות מיוחדות. בתפילת הבוקר אנו אומרים "הלל שלם", ובתפילות שמונה-עשרה וברכת המזון אנו מוסיפים את "ועל הניסים". אין אומרים תחנון במהלך כל חג החנוכה.
בחג החנוכה אנו אוכלים מאכלים מטוגנים בשמן כמו לביבות וסופגניות – לזכר נס פך השמן.
מנהג יהודי עתיק הוא לשחק בסביבון עליו כתובות האותיות: נ ג ה פ (ובחו"ל: ש), שהם ראשי תיבות של: נס גדול היה פה (בחו"ל: שם).
קישורים נוספים: המדריך לשחקן הסביבון המתחיל
בחנוכה נוהגים לחלק "דמי חנוכה" לילדים. אדמור"י חב"ד נתנו דמי חנוכה לילדיהם בלילה הרביעי והחמישי, אך הרבי מליובאוויטש עודד את קיום המנהג בכל לילה מלילות החג – חוץ משבת קודש, בה אסור להתעסק עם כספים.