היום האחרון של חול המועד סוכות מכונה "הושענא רבה". ביום זה אומרים בפעם האחרונה את המזמור "לדוד ה' אורי" (שהתחלנו באמירתו בראש חודש אלול), וביום זה מסתיים דינו של האדם לשנה החדשה.
נהוג להישאר ערים בליל הושענא רבה, לומר את חומש דברים וכן את ספר התהילים. כמו-כן, נהוג שגבאי בית הכנסת מחלק למתפללים תפוח בדבש.
בכל יום של חג הסוכות (שחל בחול), אומרים את נוסח ה"הושענות" ומקיפים את בימת הקריאה כשארבעת המינים בידינו. ביום זה אומרים שבעה פעמים הושענות ומקיפים את הבימה בכל פעם. לאחר האמירה נוטלים ערבות וחובטים אותם בקרקע, כדי "למתק את הדינים" ואומרים תפילה מיוחדת שחוברה למעמד זה.
בהושענא רבה עורכים סעודת חג הנאכלת בסוכה. בתחילת הסעודה טובלים את החלה בדבש; כמו-כן, היום זו הפעם האחרונה שמברכים ברכת לישב בסוכה. (בארץ ישראל זהו היום האחרון בו אוכלים בסוכה; בחו"ל, למנהג רבים וכן הוא מנהג חב"ד, אוכלים בסוכה גם בשמיני עצרת אך לא מברכים "לישב בסוכה".
בשבעת ימי חג הסוכות אנו יוצאים מן הבית אל הסוכה, מבנה עראי המכוסה ב'סכך' מן הצומח הכשר לחג הסוכות. יש להשתדל לאכול לפחות את הסעודה הראשונה של ליל החג בסוכה. לפני אכילת דברי מזונות, לחם או יין בסוכה מברכים ברכה מיוחדת על הישיבה בסוכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לישב בסוכה".
בכל יום מחג הסוכות - חוץ משבת - אנו מברכים על ארבעת המינים, הלולב, האתרוג, ההדס והערבה.
בבית המקדש במהלך חג הסוכות היו מנסכים מים על המזבח. את המים היו שואבים בטקס מיוחד ובלילות החג היו שמחים בשמחה גדולה על קיום המצווה. כזכר למצוות ניסוך המים אנו מוסיפים בשמחה, וברחבי הארץ ובעולם נערכים חגיגות "שמחת בית השואבה" בבתי כנסת, במרכזים קהילתיים וברחובה של עיר.
לשמחה בחג הסוכות סיבה מיוחדת נוספת: בחג זה יש מצווה מיוחדת בתורה לשמוח, כמו שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".
בעוד בחג עצמו אסור לעשות כל מלאכה (מלבד מלאכות מסויימות הקשורות בהכנת אוכל, הדלקת אש מאש קיימת וטלטול) הרי שבחול המועד ניתן לעשות מלאכות כל עוד אי עשיית המלאכה כרוך בהפסד מרובה של ממון.