היום הראשון לבריאת העולם, במהלכו נבראו האור והחושך, היה כ"ה באלול. (ראש השנה הוא יום בריאת האדם, היום בו נבראו אדם וחווה והחלו להגשים את פוטנציאל העולם בעבודת הבורא. לפיכך, השנה היהודית נפתחת ביום בריאת האדם ולא ביום בריאת העולם.
88 שנה לאחר שנחרבו חומות ירושלים על-ידי הבבלים, הושלם בניין החומות בכ"ה באלול על-ידי נחמיה. הדבר אירע בשנת ג'תכו לבריאת העולם, והוא מתואר בספר נחמיה.
ביום זה נפטר התנא רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי.
רבי מיכל מזלטשוב, מנהיג חסידי ותלמידו של הבעל שם טוב, נפטר ביום זה.
מדי חודש, בשבת הקודמת לראש חודש, אנו "מברכים את החודש" ומכריזים את היום בשבוע בו יחול ראש חודש הקרוב. השבת - שהיא השבת לפני ראש חודש תשרי, לא נברך את החודש. הטעם המובא לכך הוא כדי לבלבל את השטן שלא ידע מתי חל ראש השנה. הבעל שם טוב ציין כי את חודש תשרי מברך הקדוש ברוך הוא בעצמו, ובכוח זה אנו מברכים את שאר 11 החדשים.
גם בשבת זו נהוג לקיים את מנהגי שבת מברכים והם אמירת ספר התהילים בהשכמה, לימוד חסידות ועריכת 'התוועדות' - התכנסות חסידים בה מעודדים המשתתפים זה את זה בחיזוק שמירת התורה והמצוות והליכה בדרכי החסידות.
כהכנה לחג השבועות, בשבתות בין פסח לשבועות אנו לומדים "פרקי אבות" - בכל שבת פרק אחד. השבת אנו לומדים את הפרק הראשון. ישנם הנוהגים - וכן הוא מנהג חב"ד - להמשיך בלימוד פרקי אבות בשבתות הקיץ עד לשבת לפני ראש השנה. השבת - אנו מסיימים את לימוד המסכת בקריאת הפרק החמישי והשישי מפרקי אבות.
כהכנה ל"ימים הנוראים" של ראש השנה ויום כיפור, נאמרים תפילות ה'סליחות'. הפעם הראשונה בה אומרים סליחות היא הלילה, במוצאי שבת לאחר חצות הלילה (לפי מנהג אשכנז. הספרדים מתחילים באמירת הסליחות מראש חודש אלול). בפעמים הבאות הסליחות ייאמרו בשעות המוקדמות של הבוקר לפני תפילת השחר. את הסליחות אומרים עד לערב ראש השנה.
על-פי תקנת הבעל שם טוב (ראה "הלכות ומנהגים" של א באלול), אומרים היום פרקים עג-עד-עה בתהילים.