לאחר שציווה עליו האלוקים בסנה הבוער לגאול את עם ישראל, משה רבינו מתכונן לצאת ממדין למצרים. הוא נפרד מחותנו, מרכיב את אשתו ובניו על החמור ויוצא למצרים, שם הוא יתבע מפרעה: שלח עמי ויעבדוני!
שבעה ימים בלבד לאחר שיצאו ממצרים, מצאו בני ישראל את עצמם במצב מדאיג כאשר צבא פרעה סגר עליהם מכל עבר ולפניהם עמד רק ים סוף. אלוקים ציווה עליהם להתקדם הלאה; נחשון בן עמינדב ממטה יהודה קפץ אל הים, משה הניף את מטהו והים נבקע ובני ישראל עברו בתוך הים בחרבה. כתודה לבורא העולם, שרו בני-ישראל את "שירת הים", וגם מרים ונשי ישראל שרו שירה משלהם בתופים ובמחולות.
שלא כמו שאר החגים, בשביעי של פסח אומרים רק חצי הלל. הסיבה לכך נעוצה בסיפור שמביא המדרש שבקריעת ים סוף ביקשו המלאכים לומר שירה, אך האלוקים גער בהם "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"?
ביום זה אומרים בבית-הכנסת לאחר קריאת התורה את נוסח ה"יזכור", תפילה לזכר נשמת הורים שהלכו לעולמם.
רבי ישראל "הבעל שם טוב" תיקן לאכול ביום האחרון של פסח סעודה שנקראת "סעודת משיח". רבי שלום דובער מליובאוויטש, הרבי הרש"ב, תיקן כי במהלך סעודה זו ישתו ארבע כוסות יין, כמו בליל הסדר.
סעודת משיח היא הזדמנות מצויינת להתבונן בגלות בה אנו נמצאים, ולהעתיר לפני בורא העולם שישלח לנו את משיח צדקנו, במהרה בימינו.
התורה ציוותה עלינו לספור שבעה שבועות "ממחרת השבת" (דהיינו, ממחרת חג הפסח) כאשר בתום שבעה שבועות אלו אנו חוגגים את חג ה"שבועות". היום אנו מתחילים בספירת העומר, ונספור "שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר".
על-פי הקבלה, מידותיו של האדם מורכבות משבע מידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מידות אלו כלולות זה בזה ויחדיו הם יוצרות 49 מידות. בכל יום עד חג השבועות, נברר מידה אחת ממידות אלו. היום נברר את המידה "מלכות שבחסד".