Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

זה התחיל באיום באגרוף, והסתיים ב...

סיפור מסלוניקי שביוון

28 May 2010 14:39
השליח הרב יואל קפלן עם המתאגרף. פגישה לא צפויה שהובילה לגילוי השורשים
השליח הרב יואל קפלן עם המתאגרף. פגישה לא צפויה שהובילה לגילוי השורשים

סיפורו של הרב יואל קפלן, שליח חב"ד בסלוניקי שביוון:

קלטתי אותם כבר מרחוק. קבוצה די קבועה של סטודנטים שיוצאים להפסקה וחוסמים את המעבר על המדרכה. אמצע היום במרכז העיר, הדרך המובילה לבית הדואר – והם ומפטפטים.

כבר התרגלתי שברגע שאני נקלט בזווית העין של אחד מהם.. אני, כמובן הופך להיות הנושא לשיחה. איך לא, בעצם? יהודי בלבוש מלא ואותנטי, בעל זהות יהודית בולטת...

כבר התרגלתי עד כדי אדישות לליחשושים הרמים ולפרצי הצחוק הגסים שבאים בעקבותיהם. פעם או אפילו פעמיים עקפתי אותם או שפשוט וויתרתי על הדואר באותו היום.

אבל באותו היום קצת מיהרתי. לאחרי ימים ספורים של שביתות חוזרות ונשנות של סניף הדואר, משימות דואר לא סבלו דיחוי.

באדישות רבה עברתי ביניהם, מתכוון להמשיך הלאה כמה שיותר מהר. לא בגללם אלא בגללי; כדי שאספיק לבצע את המשימות שביקשתי לבצע.

הבעיה הייתה שהלחישות הפכו לדיבורים רמים. את מה שהם אמרו ביוונית הבנתי בצורה חלקית, אבל ב'נדיבות' הם ביצעו בשבילי שירות תרגום אישי. ספיישל. כמה נחמד מצידם...

במחשבה ובפסיעה ראשונה המשכתי הלאה. אבל משהו לא מובן, איזו הרגשה מוזרה שעטפה אותי, החזירה אותי אליהם.

וכך עמדתי מולם בחיוך. "בוקר טוב גם לכם" אמרתי.

"מי דיבר איתך?" התריסו.

"איתי אף אחד לא דיבר אבל על עם ישראל באשר הוא דיברתם גם דיברתם..."

"על אותו עם גזלן, חמסן וחמדן דיברנו ודיברנו וכך נמשיך ונעשה!"

החיוך נותר על שפתותיי. "לו הייתם יודעים את האמת לא הייתם מתייחסים אלי או לכל יהודי בצורה שכזו אלא בדיוק הפוך" פלטתי.

ראש החבורה, בחור מגודל עם רעמת קוצים לראשו איבד קצת את העשתונות: "תראה, יש לי דיפלומה באיגרוף. אני ממליץ לך להתקדם לפני שאצטרך להדגים עליך את מה שלמדתי..."

כמובן שהשיחה בינינו מתוארת כאן בצורה מעודנת להפליא... כמה דברים שהוזכרו בה אסורים אפילו למחשבה, על אחת כמה וכמה לכתיבה.

אנדרטה המנציחה את זכר יהודי סלוניקי שנרצחו בשואה, בבית העלמין החדש
אנדרטה המנציחה את זכר יהודי סלוניקי שנרצחו בשואה, בבית העלמין החדש

בשלב זה כבר הרגשתי צורך לסגת לא לפני ששוב בירכתי כל אחד במאור פנים ובחיוך.

נכנסתי לסניף הדואר שעדיין נמצא בשיפוצים מהנזקים שנגרמו מההפגנה הסוערת האחרונה, וסידרתי את ענייני.

כשיצאתי יכולתי לפנות שמאלה ולהקיף את החבורה העליזה, אך אמון על הכלל "כל פינות [פניות] שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין" החלטתי להמשיך בדרך המלך ולפנות ימינה.

ככל שאני מתקרב נחלשו הקולות בדיון הסוער. "יום טוב לכולם, הצלחה לכולכם" איחלתי להם.

"גם לך" השיבו לי, די בעדינות לשם שינוי.

פליאתי גברה שבעתיים כשראש החבורה פנה רשמית והתנצל: "חשבנו קצת על מה שאמרת. אתה צודק, אולי אנחנו מושפעים מדברים שאנו שומעים..."

"אני שמח לשמוע את דבריך" השבתי, "אתם צריכים להתייחס לכל אדם בצורה מכובדת, לא משנה מהם דיעותיו ומחשבותיו".

כרטיס ביקור שנשלף מכיסי היישר לידיו של המתאגרף השלימו את חילופי הדברים. "תהיה בקשר, אם תרצה תקפוץ לקפה, נוכל ללבן את הדברים יחדיו" ונפרדנו לשלום.

לא נהגתי בצורה חכמה כשפתחתי עם הדוברים המתלהמים בשיחה, חשבתי לעצמי. אבל הנה זה נגמר בטוב; מתוך גאווה יהודית הם למדו לראות יהודי באור קצת שונה.

חשבתי שבכך זה הסתיים.

ערב חג השבועות. בעיצומם של ההכנות קיבלתי שיחת טלפון. "כאן אלכסנדרוס הבחור מהרחוב, אתה זוכר?"

איך אני יכול לשכוח?

"אני כאן ליד ביתך, נוכל לשבת לקפה לחצי שעה?"

המתאגרף המדופלם יושב עם המאוגרף כמעט... ומשוחחים.

מה שמתגלה הוא פלא פלאים. הדבר האחרון שעוד יכולתי לדמיין. אלכסנדרוס הוא עוד נשמה יהודית תועה.

אחרי חילופי הדברים ברחוב, מאור הפנים והצורה העדינה בה נאמרו דברי, פעלו על נפש הבחור. "רציתי לשוחח איתך בדחיפות אחרי שאימתתי את הדברים.."

מסתבר שסבתו, אם אימו היהודיה היא ניצולה יחידה מהשואה. היא, כמו מאות ספורות של יהודי סלוניקי, ברחה להרים בגפה ושרדה את התופת. בעלה ובנם נלקחו על ידי הגרמנים ומעולם לא שבו.

אחרי המלחמה נישאה לנוצרי קתולי וכך נולדה אימו. אביו של אלכסנדרוס, גם הוא נוצרי אדוק, כמובן שלא הוסיף לרוח היהדות ממנו התנתקה הסבתא ביודעין ובמוצהר.

סוף טוב? לא יכול להיות יותר טוב מזה. ביקור מרגש בבית הסבתא הקשישה עם מזוזה מהודרת והנחת תפילין מרגשת של המתאגרף המדופלם אלכסנדרוס ששמח בגילוי יהדותו הוא סוף מעשה שכל סופר מתחיל רק יכול לחלום עליו.

כמה מילים על ההפגנות ביוון

מחקר מעניין שעשה אחד מהכתבים הפופולריים ביוון גילה שלמעלה מ85% מהמפגינים כלל אינם יודעים על מה ולמה הם מפגינים ומתלהמים.

המצב הכלכלי הקשה והגרעונות הכבדים בהם נמצאים החברה היוונית מצריכים רפורמה. ויתור על משכורת שלש עשרה, וארבע עשרה (!! איפה בעולם עווד משתכרים במשכורת ארבע עשרה??), כמו ויתורים כואבים נוספים שהם צעדים מוכרחים בשביל קבלת הסיוע.

אז על מה כל המהומה? סקר פרטי משלי שערכתי מקרב מפגינים ומוחים נלהבים הוציא להם את הרוח מהמפרשים.

ברור שיש בהפגנות צדק מסויים, שכן המצב הכלכלי מאוד לא טוב וכשכואב צועקים. אך יש זמנים בהם פשוט צריך לחשוק שפתיים ולהבין את המציאות הכואבת האמיתית ודרכי הפעולה הנכונות.

מצב כלכלי קשה..מי אשם?..

הקו האדום בשבילנו הוא אנטישמיות. לאנטישמיות מילולית אנו כלל לא מתייחסים, מפתחים מנגנון אדישות יוונית טיפוסית, או שנוהגים כמו שנהגתי עם תשובה עדינה ואמיצה תוך כדי חיוכים ושאננות לרוב.

פגיעה ברכוש זו עליית מדריגה. פגיעה בבית העלמין היהודי של סלוניקי – דבר שאירע לפני שבועות אחדים – היא דקירה בלב ליבו של כל יהודי סלוניקי. זהו בית העלמין בהם טמונים אלו ששרדו את התופת. בתוכו מוצב יד לזיכרון לאותם יהודים שחיו בעיר זו חיים יהודים פעילים ומפוארים ולא זכו לבוא בקבר ישראל.

עוד יותר כואבת העובדה שבית עלמין זה הוא למעשה בית העלמין החילופי שהוקם אחרי שנות התופת. בית העלמין המקורי בו קבורים קדושי עליון, הושחת עד היסוד. על חורבותיו נבנו בנייני האוניברסיטה של סלוניקי. פינוי עצמות, אמרתם? כאן היה פינוי מצבות לצרכי ריצוף שכונות ובניית חומות...

מה שמוטל עלינו הוא להמשיך להקרין את האור החיובי שיש בנו, להפוך את העולם לטוב ועדין יותר. לא תמיד זה יעבוד, לא תמיד יש עם מי לעבוד, אבל הרוח והנחישות, גאון יעקב, היא זו שתנצח.

בפעם הראשונה בצפון קפריסין

14 May 2010 9:30

"אני גרה כאן כבר שבעים שנה, והיום הוא אחד הימים השמחים ביותר בחיי" אמרה אלזי סלונים, בת ה-96. אכן, היה זה יום שמח במיוחד עבור תושבי צפון קפריסין כשהתכנסו לחגוג את הכנסת ספר התורה הראשון מזה עשורים.

הכול התחיל לפני שנתיים, כשהרב חיים ודבורה אזימוב עברו לצפון קפריסין כדי לייסד במקום בית חב"ד. הקהילה הלכה והתגבשה והחלה לחגוג יחדיו בשבתות ובחגים, אך לתפילות היה עליהם להשתמש בספר תורה שאול.כאשר יעקב כץ, רוקח מישראל וידיד טוב של משפחת אזימוב, שמע כי אריה ודבורה יעקבסון - שתרמו ספר תורה לבית חב"ד בויטנאם לפני זמן לא רב - מעוניינים לתרום ספר תורה נוסף, הוא קפץ על ההזדמנות ותיווך בין השניים. התוצאה הייתה ספר תורה יפהפה ומהודר שהוכנס לבית חב"ד בצפון קפריסין ברוב פאר והדר.

חברי הקהילה מביטים תוך כדי השלמת כתיבת האותיות האחרונות.

הגבהת ספר התורה

תושבי המקום לצד תיירים ואנשי עסקים באו לשמוח בשמחת התורה.

ספר התורה הובל בתהלוכה ססגונית ברחובות העיר

בתום התהלוכה, הקהל שב לבית חב"ד לרקוד עם הספר החדש.

לאחר הריקודים נערכה סעודה חגיגית...

...שהייתה גם חגיגת פריחת החיים היהודיים בחצי האי

גברת אלזי סלונים, תושבת המקום בת 96, מציינת כי במשך 70 השנים בהם היא גרה באיזור היא "לא ראתה שמחה שכזו"

"בדיוק בשביל זה הגענו לכאן"

עם דירה הפוכה ותנור גז לא מחובר, השליחה באוקראינה מספרת על הזמנה לא צפויה

6 May 2010 17:27
בית הספר בעיר קריוי רוג שבאוקראינה
בית הספר בעיר קריוי רוג שבאוקראינה

המשאית המקרטעת נעצרה מול הבניין. שני פועלים החלו לפרוק מתוכה ארגזים ורהיטים.

הגענו לדירה החדשה.

חדשה? לא ממש. בעצם ישנה מאד. נראה שזה זמן רב איש לא טרח לשפץ מעט או לצבוע. טפטים מתקלפים, רצפת עץ שרוטה ומשופשפת.

לא נורא, ניסיתי לנחם את עצמי. זה רק זמני. בוודאי בימים הקרובים נמצא מקום מגורים הולם יותר.

הבטתי סביבי ביאוש.

כל מי שעבר דירה מכיר את ההרגשה הזו . אין היכן לשבת, אי אפשר אפילו להכין כוס קפה... הכל בארגזים. לא יודעים ממה להתחיל. רוצה לפרוק את הארגזים ולהניח את החפצים בארונות, אבל... אין עדיין ארונות. נקווה שנמצא פתרון זמני בימים הקרובים.

כמה טוב היה לו השכנות בבניין היו שולחות ארוחת צהריים חמה או עוגה.

אבל זה לא יקרה.

השכנים בבניין אינם שומרים כשרות. סביר להניח גם שאינם יהודים. בעצם, עד כמה שידוע לי, בינתיים אנחנו היהודים היחידים בעיר ששומרים כשרות...

היה זה יומנו הראשון בשליחות בקריוי רוג שבאוקראינה.

יום חמישי בשבוע.

כיצד מתחילים להתארגן? מה יהיה עם שבת? היכן קונים פה דגים, ירקות? איך מבשלים כשעדיין לא הרכיבו את הגז? כשכל הכלים בארגזים? כשעדיין לא קנינו תנור?

מילא. נעשה שבת מצומצמת. נפתח קופסאות טונה, נאכל ביצים וירקות. יש לנו קצת לחם שהבאנו איתנו. כשיגמר – נפתח קופסת מצות. נשתמש בכלים חד פעמיים.

אורחים? בשום אופן לא. זה רק מה שחסר לי. ממש לא מתאים. בעזרת ה' יהיו עוד הרבה שבתות לארח.

יצאנו לקניות בסופרמרקט היחיד בעיר. צריך לקנות דברים הכרחיים לבית.

הסתובבנו בחנות בין המדפים כשאנו משוחחים בינינו בטבעיות – בעברית, כמובן.

לפתע הבחנו בבנערה בוהה בנו כלא מאמינה. זה מחזה נדיר לראות רב בלבוש חסידי משוחח עם אשתו בעברית בעיר הזו. היא נגשה אלינו בהחלטיות, ופנתה אלינו בהיסוס.

נראה כי מעוצמת התדהמה הדיבור כמעט ניתק מפיה:

"מה?! מי אתם? מה אתם עושים פה ?" היא שאלה בעברית.

"אנחנו שליחים של הרבי מליובאוויטש!" השבנו. "ומי את?"

היא סיפרה שעלתה לארץ לפני מספר שנים ללא ההורים. היא לומדת בבית ספר דתי ומתגוררת בפנימיה. השבוע הגיעה לביקור בבית הוריה, ומכיוון שהוריה אינם שומרים כשרות – היא אוכלת בעיקר פירות וירקות ומעט מוצרים יבשים שהביאה מהארץ.

"אתם מישראל? איפה אתם גרים?" שאלה.

"עכשיו אנו גרים כאן, בעיר" השבנו.

"באמת? איזה יופי! אז אפשר לבוא אליכם לשבת?"

"בוודאי! בשמחה!" שמעתי את עצמי אומרת. "בדיוק בשביל זה אנחנו פה!" והתכוונתי לכל מילה, באמת ובתמים.

צרור תמונות מתהלוכות ל"ג בעומר ברחבי העולם

5 May 2010 10:30

ל"ג בעומר כבר חלף עבר, אך הרושם שנותר בלבבות עשרות אלפי משתתפים באירועי ל"ג בעומר ברחבי העולם לא יימחה במשך זמן רב. בתהלוכות, מדורות ואירועים בבתי חב"ד בארץ ובעולם חגגו את יום השנה לפטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, כשהמוטיב המרכזי היה אחדות ישראל.

לפניכם מספר תמונות מתהלוכות ואירועי ל"ג בעומר עם חב"ד.


במרכז העיר חרקוב שבאוקראינה: תהלוכה וקונצרט מוזיקלי לרגל ל"ג בעומר.


עשרות חוגגים צעדו ברחובות העיר במפגן של גאווה יהודית.


בעיר בוזמן שבמונטנה, הרב חיים שאול ברוק, שליח חב"ד, קידם את פני היהודים המקומיים למנגל ושירה בציבור.


הרב ברוק גם שימש בתפקיד השף המרכזי...


הרחובות היו חסומים לתנועה בקטמנדו, אך הישראלים נטלו לפידים וצעדו ליד הבית חב"ד


...ולבסוף התיישבו לצד מדורה בוערת.


באיצטדיון העירוני באשקלון מאות ילדים התכנסו להופעה מוזיקלית שנערכה לאחר התערוכה.


הופעת מתופפים צעדה בראש התהלוכה לשמחת כולם


בבית הספר היהודי של פארק סלופ שבברוקלין, ניו יורק, נערך אירוע מיוחד ומקורי.


בפוקט שבתאילנד החגיגה נמשכה כל הלילה...


כשהם שמחים עם הרב שמעון בינשטוק, שליח חב"ד בפוקט

אלפי שלוחי חב"ד מפוזרים ברחבי הארץ ובעולם. משימתם? להפוך את העולם למקום טוב יותר.
לפעמים הם נתקלים בקשיים ועוברים רגעים לא פשוטים. אך לעתים תכופות הם חווים הרפתקאות ואפיזודות מהם ניתן לכתוב ספר שלם... בבלוג שלפניכם נשתדל להביא לכם אפיזודות כאלו מרחבי העולם.