הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
מתוך האתר he.chabad.org
כתוב לנו

חברתי רות, חולת הסכיזופרניה

חברתי רות, חולת הסכיזופרניה

סיפור גבורה של אישה גיבורה

 דוא"ל

במסגרת עבודתי כמדריכת שיקום של נפגעות נפש, הכרתי אישה מדהימה. חולת נפש. סכיזופרנית.

סכיזופרניה זו מחלה בה אנשים שומעים קולות ולעיתים גם רואים מראות שאף אחד חוץ מהם לא שומע ורואה.

רות (שם בדוי) הגיעה לאחר השואה לארץ בגיל חמש.

גדלה בארץ. סיימה בית ספר יסודי ותיכון, אחר כך צבא, אוניברסיטה. מסלול שגרתי למדי.

"אז לא היה נהוג לנסוע מסביב לעולם כדי לחפש את עצמנו" אמרה לי מחוייכת, "כנראה שלא היינו צריכים לחפש יותר מדי".

"כנראה", חשבתי לעצמי.

כשסיימה את לימודי התואר שלה התחתנה.

"הוא היה מהנדס, ובמשך השנים הוא התקדם והיום הוא כבר פנסיונר".

נולדו להם שלושה ילדים קטנים.

חיי הנישואין שלהם עלו על שרטון והם התגרשו.

המשבר היה נוראי. כואב. ואז... יום אחד תוך כדי הליכה ברחוב היא שמעה קולות. אחרי כמה ימים בהם הרגישה מבוהלת ומבולבלת התקשרה לידיד שלה וסיפרה לו על כך.

הוא שכנע אותה לגשת למיון בבית החולים הפסיכיאטרי.

"אובחנתי כסכיזופרנית. היה לי מזל וה' אהב אותי. הייתה שם רופאה מצויינת שטיפלה בי. מיד הצליחה להתאים לי כדורים שעזרו".

ה' אהב אותי, היה לי מזל, היא אמרה. היא אפילו לא דתייה, חשבתי לעצמי, ובתוך כל הרע הזה היא מוצאת את אהבתו של ה'. מגלה שהיה לה מזל.

אמרתי לה שהיא מדהימה; היא מוצאת את הטוב בכל דבר, גם אם הוא רע.

כמה שנים לאחר הגירושין היא התחתנה עם הלום קרב.

רות מטפלת ביוסף (שם בדוי) בעלה השני. איש צנום, "כאילו שכך הוא יהיה רואה ואינו נראה". את רוב לילותיו הוא ישן בישיבה, "מוכן לברוח מיד אם תיפתח עליו אש של כוחות האויב" הסבירה לי.

יוסף כבר מבוגר, אבל רות מטפלת בו במסירות ובאהבה אין קץ.

היא דואגת לו מטפחת אותו. היא מרגישת ברת מזל שיש לה אותו. והוא מרגיש בר מזל שזכה בה ובילדיה, שבשבילו הם כילדיו.

לא פשוט להתמודד עם מחלת נפש, חייבים להקפיד לקחת את התרופות, ללכת בזמן לביקורות רפואיות, על אחת כמה וכמה כשחיים עם אדם שהוא גם נפגע נפש.

שאלתי אותה פעם באחת משיחותינו, מה הסוד שלה? מה מניע אותה להקפיד על הטיפול?

"הסוד שלי?" היא חשבה דקות ארוכות לפני שהשיבה לי. "הסוד שלי זה האהבה. לאהבה יש הרבה כוח. אני אוהבת את עצמי ולכן אני מצליחה להקפיד בטיפול (רות לא אושפזה ב12 השנים האחרונות), אני אוהבת את יוסף, הוא איש טוב, מבין, חבר. אני אוהבת את הילדים והנכדים. יש לי חיים נהדרים".

יש לרות חיים נהדרים. בזכות היכולת שלה לאהוב, להסתכל על חצי הכוס המלאה.

אחד הדברים הקשים ביותר למי שמאובחן כנפגע נפש, זה להודות בפני עצמו שהוא חולה, לקבל את זה, ובטח שקשה לחולה נפש לאהוב את עצמו. איך אמרה לי פעם מתמודדת אחרת? "שוש, איך אני יכולה לאהוב את עצמי? מי בכלל אוהב חולי נפש"?

גם רות נאלצה להתמודד עם הסטיגמות והדעות הקדומות, שגם אני הייתי מלאה בהם עד שהתחלתי לעבוד עם אותן נשים המתמודדות עם מחלת נפש.

היא נאלצה להתמודד עם מבטים, עם ההשפלה כשאמהות היו מרחיקות את ילדיהן ממנה "מה הן חשבו לעצמן כשמשכו ממני את הילדים? שאני יאכל אותם?" שאלה אותי פעם.

נאלצה להתמודד עם צוות בבית הרפואה שגער בה כשצעקה מכאבים שתפסיק עם ההיסטריה שלה ושאין לה כלום, עד שאחות אחת קלטה שמשהו לא בסדר וקראה לאחד הרופאים שאיבחן התקף כליות חמור. לא היסטריה ולא התקפת שיגעון.

נאלצה להתמודד עם הילדים שבתקופות מסוימות התביישו בה. התביישו להביא חברים הביתה.

שנתיים עבדתי עם רות. לאט לאט נוצר אמון בינינו והיא נאותה לצאת איתי לטייל, וכשהאמון התחזק היא הסכימה סופסוף לסדר יחד איתי את ארון הבגדים שלה. בשבילה לפתוח בפני את ארון הבגדים שלה זה לפתוח את נשמתה. קראנו ספרים ביחד, התחילה לבשל, טיילנו ותמיד תמיד כשיכולתי, הבאתי לה אבנים קטנות ומעניינות וצדפים - תחביבה. לאט לאט היא התחילה לצאת יותר מהבית ולא רק לרופא אחת לשלושה חודשים לביקורת פסיכיאטרית.

הייתה גאה כשהלכה לבד לקנות מתנה לאחד מנכדיה שחגג את יום הולדתו ה-17.

הייתי גאה בה כשהתחילה ללכת פעם בשבוע לפגישה עם העו"ס במשרד, במקום שזו תגיע אליה כמו עד אז.

לא פשוט להתמודד עם מחלת נפש. לא פשוטה ההתמודדות עם הסטיגמות והיחס של החברה לחולים.

רות היא אישה שמלאה באהבה שלא עומעמה בעקבות לקיחת התרופות, מלאה באהבה שלא נמעכה והפכה למרירות תחת מגף הסטיגמות. רות המדהימה לימדה אותי, ועדיין מלמדת אותי, שיעור מאלף על כוחה של אהבה ועל הכוח הטמון בראיית החצי כוס המלאה.

כשעברתי דירה לאזור אחר, הפסקתי את עבודתי איתה אבל לא ניתקתי את הקשר איתה.

כיום אנחנו חברות. נפגשות, מדברות בטלפון, מתלבטות, משתפות, צוחקות ומקטרות יחד על הבירוקרטיה הישראלית.

כיום אנחנו חברות.

שוש גרינברג
שוש גרינברג מנחת הורים ומשפחה יועצת זוגית ופרטנית, מנהלת את מרכז גרינברג להורות ומשפחה בישראל להכשרת מנחות הורים היא נשואה ואם לשנים המתגוררת בישראל. לחצו כאן כדי ליצור עמה קשר, וכאן לבקר באתר האינטרנט שלה.
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
1000 תווים נשארו
שלח לי דוא"ל כאשר קוראים נוספים יגיבו לכתבה זו.
סדר לפי:
תגובות (8)
9 ינואר 2014
לשנות את השם
זה מה שאני תמיד חושבת, המחלה היא פגיעה מוחית כמו הרבה מחלות אחרות ,היא לא נפשית.
ועוד בתורה כתוב " הדם הוא הנפש" לכן לא ברור מדוע מכנים את המחלות האלו בשם מחלות נפש זאת פשוט טעות שהשתרשה ועושה נזק חמור לחולים בה. והסטיגמה פשוט גרועה מהמחלה עצמה. ואנשים שלא יודעים פשוט נבהלים גם אני נבהלתי עד שבני חלה... גיליתי שזה לא קל... אבל יש דברים גרועים מזה. יש לי בן מקסים ולא מסוכן כמו שמנסים להציג את האנשים האלו. יש כל כך הרבה אנשים נורמטיביים שעושים דברים מסוכנים הרבה יותר מהאנשים האלו. וזה לא נכון שכל מי שרוצח הופכים אותו לחולה. העובדות בשטח הן אחרות. רוב הרוצחים "נחשבים" נורמטיביים הם פשוט חמומי מוח. מעוטם חולים באמת. וחבל שלא מקדמים את הנושא הזה בחקיקה.א. לשנות את האבחנה למחלות מוחיות. ו-ב כשבתקשורת יכריזו על רוצח שהוא חולה נפש, והוא לא שיתבעו תביעת דיבה. ושיגבירו את המודעות לגבי המחלות האלו, שאנשים לא יבהלו וישללו את כל המשפחה בגלל זה. כי לכל אחד זה יכול לקרות, אף אחד אינו חסין.
אנונימי
3 מאי 2013
תודה על המאמר ועל התגובות
אני מזדהה עם הסיפור זה בדיוק מה שעברתי רק שלי לא היו מגרושתי ילדים .... כל מילה בסלע ... והתגובות הנפלאות (כמו שכתב אנונימי : סכיזורפניה מוגדרת כבעיה של שיבושים בחשיבה. ולכן צריך לשנות את ההגדרה ממחלה נפש להפרעות בשכל, כמו הפרעת קשב וריכוז למשל. ככה זה נשמע יותר נח וקל לקבל זאת.) חיזקתם אותי ..... אני כבר 7 שנים שותה כדורים ומודה לה' כל רגע על שמצאו לי כדור מתאים .... רק חבל שאף אחד לא עזר לי לגשת לפסכיאטר בזמן... וסבלתי שנתיים וחצי מהמחלה ללא טיפול . ייסורים קשים מאוד .... מרגע שאושפזתי תוך 3 חודש חזרתי לעצמי , חזרתי לעולם אחר וכיון שהייתי חרדי עד אז . הטלטלה שעברתי גרמה לי לחזור בשאלה.
צוריאל
ראש העין
25 דצמבר 2012
למדתי
למדתי רבות על הגבורה הנחישות ההתמדה ובראש וראשונה על א ה ב ה
תכונה אנושית שיש לאמץ ולהתמיד בה בכל עת
אנונימי
פתח תקוה, ישראל
21 דצמבר 2011
תודה
תודה רבה שוש. אני מאוד מעריך את העובדה שאת מעלה נושא כואב ורגיש על סדר היום. נושא שנוח מדי להתנער ממנו. לפני שנה הייתי מנותק לחלוטין מנושא זה. הכל השתנה כאשר נכנסתי לאפיזודה מאנית ממושכת שכל מי שהכיר אותי לא הבין כלל מה קורה לי ואיך אפשר לעזור לי. באותה תקופה רבתי עם חברים ומשפחה ועזבתי את לימודי הביולוגיה באוניברסיטה. היום, תחת מעקב פסיכיאטרי וטיפול תרופתי, אני לומד,עובד וסוף סוף צוחק שוב. אני חוקר את המוח ואת הנפש ואוהב את מה שאני מוצא. אני מאחל לכולנו בריאות אמיתית בגוף ובנפש.
אריאל
ירושלים, ישראל
22 דצמבר 2009
צריך להבין שאם כבר זה בעיה שכלית לא נפשית
סכיזורפניה מוגדרת כבעיה של שיבושים בחשיבה. ולכן צריך לשנות את ההגדרה ממחלה נפש להפרעות בשכל, כמו הפרעת קשב וריכוז למשל. ככה זה נשמע יותר נח וקל לקבל זאת.
אנונימי
22 דצמבר 2009
מרגש אך עצוב מה שהם עוברים
מרגש אך יחד עם זאת עצוב הסבל שעוברת קבוצת האוכלוסיה הזאת שרק הולכת ומתרבה.
סמדר
ת"א, ישראל
15 נובמבר 2009
כל הפסיכיאטריה זה שווא אחד ענק
הכל מעגל אחד של ממציאים מחלות הגורמים תלות בתרופות וכן הלאה, מעגל כזה, שולחים אנשים לשיקום אבל הפלא ופלא נשארים שם כל החיים. אז אך זה שבמקום לרפא , רק העמיקו את הבעיה והבעיות של בני האדם ביחוד החברתיות בתוויות כאלה כמו "סכיזופרניה" ועוד כאלה ממתקים ....
אנונימי
6 אוקטובר 2009
מעורר למחשבה
צריך לזכור שאנשים חולי נפש הם בסופו של דבר בני אדם עם רגשות, עם חלומות. בסופו של דבר הם בני אדם.
מרגלית
ראש העין, ישראל