הנה טיפ:
הזן את כתובת הדוא"ל שלך, ובכל שבוע תקבל מגזין מרתק ומעשיר, עם סיפורים ומאמרים שתאהב. וזה בחינם.
אה, ואל תשכח לעשות לייק לדף הפייסבוק שלנו!
כתוב לנו

אני עומדת להתנתק מהמחשב... זה קצת מפחיד

אני עומדת להתנתק מהמחשב... זה קצת מפחיד

שרה אסתר קריספ יוצאת לחופשה - ומפחדת

 דוא"ל

כל מי שמכיר אותי, מתחום העבודה או באופן אישי, יודע שאני וורקוהוליסטית. אין זה בלתי רגיל עבורי להתחיל לענות לאימיילים בשעה 7 בבוקר, השעה שבה ילדיי מתעוררים, ולהמשיך לעבוד עד 3 בבוקר כשאני סוף סוף הולכת לישון. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא עובדת ברצף במשך כל היום. אין לי בעיה לעשות הפסקה לצאת לארוחת צהרים עם ידידה, ללכת למניקור או לעשות מגוון של דברים אחרים שלא קשורים לעבודה. אך בסופו של דבר, כיוון שאין לי שעות מוגדרות ואף לא גבולות ברורים, נראה שאני תמיד עובדת.

זה עומד להשתנות, ואני לא בטוחה איך אני מרגישה בקשר לכך. אנחנו נוסעים לוורמונט למשך חודש. אניח, בעלי וארבעת ילדינו. אנו עומדים לגור בבית חווה משופץ ומקסים באזור כפרי מאוד. ואתם יודעים מה? לא תהיה שם גישה לא לאינטרנט ולא לטלפונים סלולאריים! ואני רועדת מפחד. זה לא שלא אגלוש באינטרנט כל יום. אני כן. אני חייבת. ככלות הכל, אני המו"לית של TheJewishWoman.org. לגלוש באינטרנט זו העבודה שלי. אבל זה לא רק זה. אני יכולה להמציא לעצמי כל מיני תירוצים הגיוניים לכאורה מדוע אני חייבת לגלוש באינטרנט כדי לעבוד, ואני באמת חייבת, אבל אם להיות כנה לחלוטין, זה הרבה יותר מזה. האם העבודה שלי היא המשרה שלי, או שהיא הבריחה שלי מן החיים? האם אני עובדת כל כך קשה מפני שאני באמת מוכרחה, או מפני שאני רוצה בכך? במובנים רבים, זהו התחום האחד, הדבר האחד שעליו יש לי שליטה בחיי. אך במציאות, אני חושבת שבסופו של דבר הדבר הזה הוא ששולט בי ולא להפך.

המחשבה על אינספור שעות בערב בלי לבדוק את הדואר האלקטרוני שלי, בלי להציץ בחשבון הפייסבוק שלי או לקרוא את החדשות, היא מחשבה לא מרגיעה במיוחד. היא גורמת לי לעצבנות. פירושה שאצטרך להיות נוכחת, לגמרי נוכחת, בחיים שלי, ולא בחיי הווירטואליים. וזה מפחיד אותי.

ילדיי לא יכולים לחכות כבר. הם חשים שהם מתחרים עם המחשב על תשומת הלב שלי, ולמרבה הצער, תכופות זה אכן המצב. למחשב שלי ולי יש קשר קרוב. יש לנו קשר ממשי, הבנה ממשית. אבל אני חושבת שהקשר שלנו פשוט אינטנסיבי מדי. אנחנו זקוקים להפסקה. הגיעה העת לנשום קצת. למרות שאינני מוכנה לכך, אני יודעת שזה מה שנחוץ לי. לכן, בחודש הקרוב, הקשר שלנו יהיה מוגבל יותר, ואני בטוחה שאתגעגע אליו, אבל אני בספק אם הוא יתגעגע אליי. אך אני מקווה שאם אשתמש בחופשה הזו כמו שצריך, היא תאפשר לי ליצור קשר מחודש ורב-עוצמה עם האנשים האהובים עליי. הדבר יאלץ אותי להפסיק לברוח ולהתחיל להתמקד, ויש לקוות שכתוצאה מכך אהיה חברה טובה יותר, אמא טובה יותר, אישה טובה יותר, מו"לית טובה יותר ו"אני" טובה יותר. אחלו לי בהצלחה. כשאצליח להתחבר לאינטרנט, אספר לכם איך זה הולך!

שרה אסתר קריספ
שרה אסתר קריספ כותבת, מרצה מפורסמת ואמא לארבעה ילדים, ומשמשת כעורכת האתר TheJewishWoman.org
כל הזכויות שמורות. אם נהנית מהתוכן בעמוד זה, תוכל להפיץ אותו הלאה בהתאם לתנאי השימוש שלנו.
 דוא"ל
כתוב תגובה
סדר לפי:
2 תגובות
1000 תווים נשארו
סטודנט שלומד בניו יורק New York, USA 20 יולי 2009

שרה אסתר היקרה.

אני מזדהה עם (כמעט) כל מילה שכתבת. גם אני כסטודנט לא יכול לחיות בלי אינטרנט.

הייתי עכשיו שלושה ימים בלי מחשב, זה לא סוף העולם אם יש לך מה לעשות. משפחה זה דבר עצום, זה הדבר היחיד שישאר לך גם כשתהיה בן שמונים. פייסבוק בא וגם הולך. אבל משפחה, חברים - זה דבר שנשאר, ומחוייב. ככל שתשקיע בו, כך הוא יחזיר לך.

אני לא עובד על המחשב, אני כן לומד עליו, הוא מקור אינפורמציה עצום, אם יודעים איך לחפש ואיפה, ואני כן מבזבז עליו הרבה זמן. אני מקווה לקבל הארה מהכתבה שכתבת ולגרום לעצמי, אפילו כשאני בעיר וליד מחשב, לא לרוץ ולבדוק אימייל כל חמש דקות. אנשים יכולים לחכות. המשפחה והחברים צריכים אותך עכשיו. פיזית. לא פייסבוק ולא פייקפייס, אלא פייס-טו-פייס.

באהבה - השב

אנונימי פרדסיה, ישראל via chabadthailand.co.il 20 יולי 2009

מדהים, לכתבה שלך אין תאריך,כנראה לא במקרה...
אהבתי מאוד את הניתוח וההתלבטות, את השאלות והתהיות.
השנה אני יוצאת עם בעלי ללא שלושת ילדינו, קצת חוששת בלעדיהם אבל הולכת להפגש שוב עם עצמי חופשי ללא עבודה תפקיד ושיפוט.. ובריחה...
תודה השב